יש סופרים שמלאכת הכתיבה, כשהיא לעצמה, גורמת להם תענוג. הם אוהבים לכתוב. בחינת שכר כתיבה – כתיבה.
גוֹגוֹל מספר במקום אחד על אדם שאהב לקרוא דברי ספרות בקול רם, בלי שהבין את התוכן. עצם הקריאה הנאהו. את הטיפוס העם־ארצי לפנים בישראל, שהתפלל או אמר תהלים בהתלהבות, באכסטזה, בלי שידע את פירוש המלות, הכרנו בילדותנו גם הכרנו. תופעה פסיכולוגית ממין זה היא גם הסופר האוהב את עצם הכתיבה. כתיבה לשם כתיבה. ואם הוא טוען שמתוך השראה הוא כותב, יש להאמין לו. השראה מיוחדת במינה היא.
מכאן כל הטרילוֹֹגיוֹת והרוֹמנים הארוכים מטיפוס מסוים וכו', המכניסים מהומה לתוך בתינו והמטמטמים את המוחות והלבבות. כל אלה אינם אלא פרי התאוה לעצם הכתיבה. כתיבה לשם כתיבה.