רשימותיו השיריוֹת משכוּ את תשוּמת לבי משנתפּרסמוּ לראשונה ב“גליונות” ואחר־כך ב“מאזנים”; עכשיו, כשיצאוּ מכונסות בספר קטן (“אל מי”, שירים בפרוֹזה, הוצאת נ. טברסקי), נוכחתי שלא שגיתי. טובים הדברים מאוד. שירה והגוּת בממוּזג.

“בהופיע האור”, “על הגבוּל”, “הידיד”, “עטלפים”, “פּגישה”, “שלדי רום”, “המירוץ”, “השיר”, “ציפיה” ועוד – שירים מצוּינים הם, העולים בהרבה על שירים אחרים מנוּקדים ומחורזים. הכל ודאי כאן, ללא אבק בוסר ומקוֹרי בתכלית ויחד עם זאת כה מוּכּר לכוּלנוּ. כי ההבדל בין פּסבדוֹ־משוֹרר ובין משוֹרר אמת הוא בזה, שהראשון מַמציא והשני צָד; הראשון מַמציא “יש” מאין ואילו השני צד את הדברים מן המוּכן, מן הרוֹדם בנפש כל אחד מאתנוּ, עד שיש להתפּלא, כיצד לא קדמוּהוּ אחרים.

עם הופעת “שירים בפרוֹזה” מעטים וחדשים אלה הוסיפה ספרוּתנוּ כוח.