בספרוּת הפילוסופית יש להבחין בין שני טיפוּסים של סופרים: בין עבד נרצע לפילוסוף, בו הוא דן, ללא קורטוב של הגות עצמאית, ובין זה שמעז לחלוק על דא והא שבמשנת הפילוסוף הנדון, יהיה מי שיהיה, בחינת “תנא הוא ופליג”. הראשון שואב את כל חכמתו מאפלטוֹן, משפּינוֹזה, מקאנט וכו‘, ואילו השני שואב מאותם המקורות, מהם שאבו אפלטוֹן, שפּינוֹזה, קאנט וכו’ עצמם.