…“הוא רצה, ולו רק רגע אחד, לנשום בעולם אחר” – כך מסביר יוצר “החטא וענשוֹ” את מצב־רוחו של רסקוֹלניקוֹב, שעה שישב, לכוּד רשת מחשבותיו־סיוּטיו לקראת המעשה האיום, באותה מסבאה, ששם נפגש עם מרמלדוֹב והקשיב אל סיפּוּרוֹ הידוּע.
לנשום בעולם אחר – זהו! לא אחת, כשאנו עייפים מעצמנו ומכל האופף אותנו, צורך נפשי הוא לנו. מכאן גם להיטוּתנוּ אחרי יצירות, שבעליהן, לפי שורש נשמתם, רחוקים מאתנו תכלית ריחוּק.
כי על כן, בבוא אליך מַכּר או ידיד, אל תשאלהו: מה מצב עסקיך? מה עושים בני ביתך? וכדומה. הוא הלא בא, כדי לנשוֹם קצת בעולם אחר, בעולמך, ואתה מתוך חוסר הבנה מחזיר אותו דוקא לעולמו שלו – על כרחוֹ.