אַנְשֵׁי לֵבָב, שִׁמְעוּ לִי
בְּקָרְאִי “אֱלֹהִים אֲדֹנָי חֵילִי!”
שֵׁם כְּבוֹדוֹ אֲבָאֵר בְּשִׂכְלִי –
לוּ עַמִּי שׁוֹמֵעַ לִי!
[5] יָחִיד, יִחוּדוֹ בְמִסְפָּר אַל תֵּחַד,
יְרָא רֵאשִׁיתוֹ וְאַחֲרִיתוֹ וּפְחַד,
הֱיוֹתוֹ בְשֵׁם “אֶהְיֶה” לֹא נִכְחַד –
הָאֶחָד אֶת הָאֶחָד!
צָפוּן יְקָרוֹ בְמַעֲלוֹת גְּבֹהִים,
[10] גְּבֹהִים אַחַר גְּבֹהִים נוֹהִים,
יְעִידוּן לְכָל עַיִן מְסִבּוֹת נְגֹהִים:
אַךְ יֵשׁ אֱלֹהִים!
חוֹקְרֵי כְבוֹדוֹ תָמָהוּ,
עָמְדוּ מֵרְאוֹת וְהִתְמַהְמָהוּ,
[15] עֵינֵי שִׂכְלָם מֵרְאוֹת כָּהוּ –
וַיֹּאמְרוּ “לוֹא־הוּא!”
יָדְךָ עַל שִׁלֵּשִים תִּכְבַּד,
הַחוֹשְׁבִים אָב וְרוּחַ נֶעְבָּד,
וּבֶן־מָוֶת וְנָשׂוּא עַל בַּד
[20] מִן הַשְּׁלֹשָׁה הֲכִי נִכְבָּד!
צַדִּיק גּוֹי יַעֲרִיצְךָ בְרוּחַ נְדִיבָה,
יַמְלִיכֲךָ בְשָׂפָה עֲרֵבָה,
קוֹרֵא “אֶחָד!” פַּעֲמַיִם בְּאַהֲבָה –
וְאֶל הַשְּׁלֹשָּה לֹא בָא!