אַסְטִי סְפּוּמַנְטֵי¹ / דוד פרישמן

(משִּׁירֵי זַנְגְּוִיל)

עָלָה הַפְּקָק בִּסְעָרָה – וּמַרְאוֹת כְּבָר נִדְעָכוּ

עוֹלִים וּבָאִים שֵׁנִית מֵעֲרָפֶל וּמַזְהִירִים.

אֶל-שְׂפַת הַכּוֹס יִשְׂתָּעֲרוּ, יִתְגַּלְגְּלוּ, עַד-יִתָּכוּ

בְּקֶצֶף זַךְ וּמֻזְהָב רְבִיבֵי-פָז מְאִירִים.

שְׁכֵנִי כִמְעַט שֶׁנָּגַע לַבַּקְבּוּק, וְהוּא כְבַד-שָׂפָה,

מְדַבֵּר צָחוֹת פִּתְאֹם: עַל-הַגֶּפֶן וְעַל-הָעֵנָב,

עַל-הוֹד יְקוֹד הַטֶּבַע בְּאֶרֶץ-חֶמְדָּה יָפָה,

עַל-אַהֲבַת אֵם לַבָּנִים – וּבְזִיו מַזְהִירוֹת עֵינָיו.

הַמֵּלִיץ כְּבֹא הַתּוֹר לוֹ מַטִּיף עַל-הַמְשׁוֹרֵר,

תִּפְאֶרֶת אַנְשֵׁי אַסְטִי, וְעַל-שִׁירָתוֹ הָעַלִּיזָה,

וְעַל-תְּמוּנָה זוּ הַמְחֻקָּה עַל-גַּבֵּי קִיר מִתְפּוֹרֵר

בְּחַצְרוֹת בֵּית-הָעוֹלָם בִּסְבִיבֵי קִרְיַת פִּיזָה:

עֵת בָּצִיר. דָּמָם מַזִּים עִנְּבֵי גֶפֶן סְמָדָר

אֶל-רַגְלֵי בוֹצְרִים יְרוֹקִים; עֲלָמוֹת גִּבְהוֹת-קוֹמָה

נוֹשְׂאוֹת סַלִּים גְּדוֹלִים עִם-סִבְלֵי אֶשְׁכְּלוֹת הָדָר;

בַּמִּקְצוֹעַ שׁוֹכֵב נֹחַ שִׁכּוֹר אֶל-הַחוֹמָה.

לְאִישׁ וָאִישׁ הוּא מֵבִיא דִמְיוֹנוֹת לוֹ חֲבִיבִים –

אַךְ עִמִּי עוֹשֶׂה הַיַּיִן פְּלָאוֹת וּפִלְאֵי פְלָאוֹת.

הוֹד הַגָּדוֹת יַלְדוּת עִם-חֲלוֹמוֹת זִיז אֲבִיבִים

מְגִיחוֹת מִן-כָּל-נֵטֶף וְעוֹלוֹת אֵלַי וּבָאוֹת.

רַק נֵטֶף אֶחָד – וַהֲוָיָה חֲדָשָׁה בִי נִתָּכָה.

נֶעְלַם הַשֻּׁלְחָן וְנֶעֶלְמוּ מִלְּפָנַי מְסֻבָּיו הַדְּחוּקִים. –

זְעַף וּסְעַר לָךְ, אַסְטִי, עוֹד אֶלֶף פְּעָמִים כָּכָה;

קָרוֹב אַתָּה עִם-כָּל-זֹאת אֶל-יֵינִי, יֵין-צִמּוּקִים:

אֶל-יַיִן זֶה שֶׁאָנוּ שׁוֹתִים בְּלֵיל הַפְּסָחִים

עַל-מַצַּת לֶחֶם-עֹנִי, בְּזָכְרֵנוּ כֹה אֶת-פַּרְעֹה

וְאֶת-כֹּל שֶׁעָשָׂה לָנוּ, לַנִּגָּשִׂים וְלַנִּדָּחִים,

וְאֶת-כֹּל שֶׁנַּעֲשָׂה עִמּוֹ לְאוֹת לְזֶרַע זַרְעוֹ –

הוֹי לַיְלָה, לֵיל-נִפְלָאוֹת, עֵת שָׁמַיִם עוֹד רָחָשׁוּ!

הַיְּהוּדִי הַנַּעַר יָשַׁב וְחוֹלֵם חֲלוֹמוֹת עוֹלָם!

מֶה הָיָה סוֹד הַקְּסָמִים בְּמַצָּה זוּ לָחָשׁוּ?

מֶה הָיָה דְבַר הַפְּלָאוֹת מִיֵּין זֶה נָשְׂאוּ קוֹלָם?

לֹא אֵדַע זֹאת. אַךְ הִנֵּה רוּחַ בִּי יִתְחַדֵּשׁ

וְרָזִים בִּי יֵעוֹרוּ וְלִבִּי מְלֵא חִזָּיוֹן.

אָז אֶשְׁכַּח כִּי-נִטְמֵאתִי וְזֶה-עַתָּה רַק אֶתְקַדֵּשׁ

וְכִי-עָיֵף אֲנִי וְזָקֵן וְעָרֹם וּשְׂבַע-נִסָּיוֹן.

הוֹי דַּבְּרוּ, רֵעַי, דַּבְּרוּ עַל-תְּמוּנוֹת וְטֶבַע וְדַנְטֵי –

וְלֹא-תִרְאוּ פֹה הַדִּמְעָה אֶל-כּוֹסִי אַט נוֹפֶלֶת!

עוֹלַמְכֶם כֻּלּוֹ נֶאֱלָח, וּכְמוֹ מִתְּמוֹל סְפּוּמַנְטֵי;

הַגֶּטּוֹ שֶׁלִּי רַק מַזְהִיר בְּזֹהַר אֲבִיב-תּוֹחֶלֶת.