א. שאנן ב“מילון הספרות החדשה” אשר לו, לאחר שהוא עומד על הסיוע, שפיכמן המבקר קיבל מפיכמן המשורר, הריהו ממשיך בכל זאת: “…ואוּלם לפתח ביקורתו זו רובצים מכשולים וסכנות. בכוח האינטוּאיציה יש והוא מגיע למסקנות, שאינן עולות בקנה אחד עם מסקנותיו של החוקר הנאבק עם כל עוּבדה ועוּבדה”.
אבל הן עולות בקנה אחד עם האמת, בעוד שהחוקר היבש, באין לו “ניצוץ של משורר” וחוּש ספרוּתי (כן, חוּש, חוּש!) מגשש כסוּמא בארוּבה ולמסקנותיו אין שום ערך. והדברים עתיקים.