את השם הזה אנו מוצאים בין האדרֵסַטים של מכתבי טולסטוי. “איסאק בוריסוביץ היקר!..” אחד מאחינו בני ישראל היה האיש, אשר עזב את הכל ברחוב היהודי ודבק בטולסטוי ובתורתו והלך ליאסנאייה פּוֹליאַנה, כדי ליצוק מים על ידי רבו ולחיות במחיצתו. לפי דברי הבת אלכסנדרה בספרה “אָב”, התנצר פיינרמן זה, כדי לקבל משרת מורה בכפר הסמוך, אבל השלטונות דחוהו. אז אמר להיות רועה בהמות שם אצל אחד האיכרים בעד שמונים רובל לקיץ. סופיה אנדרייבנה לא סבלה אותו והיא כותבת לבעלה ממוסקבה, שבגללו, בגלל פיינרמן, אין לה חשק לשוב הביתה. “הפרספקטיבה לחלק את חיי עם הפיינרמנים קשה לי מאוד” וכו'. “הוא לא יצלח לשום דבר וגם רועה יהיה גרוע”.

וטולסטוי בכל זאת אהבו. בלבביות מיוחדת הוא כותב אליו ופעם אחת הוא מסיים אפילו: “אני נושק אותך” (ניתן לשער, שאת ה“נשיקה” העניק לו בטרם השתמד…). הרי שמאנטישמיות גזעית, בניגוּד לדעות שונות, היה טולסטוי נקי. בכלל, כדי לעמוד על אופיו של הסופר הגדול הזה כאדם, צריך לקרוא את מכתביו. אלה חושפים אותו הרבה יותר מיצירותיו.