(1873–1954)

ששה כרכים (מוסקבה 1957). סיפוּרים וקטעי הגות ורשימות אוטוביוגרפיות. עיקר כוחו באלה האחרונים. אישיות גדולה אצילית (אגב, לפי תצלומיו יש רושם כי מזרע היהוּדים הוא).

את הכתיבה והחיים הוא תופס כתרתי דסתרי. “אל הסופרים המתחילים אני רוצה לקרוא: למה אַתם מקריבים את חייכם לשם הכתיבה?! ואם תשאלוני: מדוע אתה עשית כך? אענה: בזמננו היתה הקרבה העצמית יסוד חינוכנו ועצם חיינו”.

ובמקום אחר הוא צועק: אֵלי, כמה קשה להיות סופר!"…

בתחושת הטבע מצטיינים, כידוע, כל הסופרים הרוסיים, אבל הוא, פּרישויין, הגדיל בתחושת הטבע היערי במיוחד. ברם, הבלטריסטיקה שלו, בדרך כלל, עם כל מקוריותה, אין בה כדי להלהיב ביותר.