לַיְלָה גַבְרִי מְשֻׁנַּס מָתְנַיִם,

צוֹבֵט וְדוֹקֵר וְצוֹחֵק בִּמְאֻפָּק.

הָרוּחַ מוּטֶלֶת שְׁבוּרַת-כְּנָפַיִם,

אֵיזֶה סַעַר חָבוּי! כְּמַרְצֵעַ בַּשַּׂק!

הַכֹּל כָּאן צָפוּי, דָּבָר לֹא יַפְתִּיעַ,

גָּדוּשׁ וּמָלֵא וְעוֹד קָט יִתְפָּרֵץ.

וּמוּכָן הָעוֹלָם לִבְקִיעַת-הָרָקִיעַ,

לְמֶלֶל תִּינוֹק, וּלְזַעַק שֶׁל עֵץ!

שְׁתִיקוֹת עַל שְׁתִיקוֹת הוּא עוֹמֵס וּמַגְבִּיהַּ

וְשֶׁפַע כֹּחוֹת בְּרַהֲטֵי שְׁרִירָיו!

בְּחַסְדּוֹ שֶׁל הַלֵּיל רַק נִתַּן לְהַגִּיעַ,

וּבִגְזַר-זַעְמוֹ אֵין בָּאִים אֶל הַסַּף!

קָם לַיְלָה סְעוּר-תַּלְתַּלִּים עֲלֵי-מֵצַח

וְתֵבֵל תִּצְטַנֵּף בְּיָדָיו הַבָּזוֹת,

כְּאִשָּׁה רוֹעֲדָה וְנִמְשֶׁכֶת לָנֶצַח –

לַיְלָה גַבְרִי יִכְבְּשֶׁנָּה עַזּוֹת!