שיריו של ברוך הנמן מלאים תיאורי נוף כובשים של ים ועצים ונופים אורבניים, ומנגד לרגע לא שוכחים את הנוף הפנימי של המוען והנמען, נוף שכולו רגישות ואמפטיה, של הושטת יד מתמדת, נוף כשגם כשהוא כללי וגנרי, הוא הכי אישי ואידיוסינקרטי. בנוסף, קשה שלא להתפעם מהמוסיקליות, מהמשלב הגבוה והייחודי, ומהאופן בו הוא משחק עם הפעלים, ממציא חדשים ומסכסך את הקיימים, והוא עושה זאת בענווה מיוחדת ובלא מעט רגעים של ברק.
עמיחי שלו