פר־עוש הרשע
אמר להביא לפניו
את אסתר היתומה
אמרו לו:
מה כל המהומה
קח את פועה הכבשה
או את שפרה הפרה
שיהיו כפרה
וצווה עליהן
כל הבן הילוד
היאורה תשליכוהו
וכל הבת הקטנה
תביאו אלי מתנה.
אז חרה אפו
של פר־עוש מלך החרטומים
וצעק: כולכם מטומטמים.
איפה כל הפרות
שראיתי בחלומי?
ואיפה אבי ואימי
הרועים באחו?
מה אמרו תמיד
מה הם סחו?
אמרתם שאני אל
אז מה איכפת לי
מבני ישראל?
תנו לי מהר
את המַטֶה
ואיספו למטבח את כל המכשפים
עם משקים ואופים
לבחור את אלוף השפים.
ואיפה שר הטבחים
הפרתמים והרמכים
תכינו מהר
חביתה של ביצים
אחרת כולכם סריסים.
לכו מהר השוקה
שלא אעשה מכם שקשוקה
ולא אניח לכם
להציץ במלכה.
אם אשכָחֵך ירושלים
תשכַח ימיני.
תדבַק לשוני לחִכִּי
אם לא אזכרכי
אם לא אעֲלֶה את ירושלים
על ראש שמחתי.
תהלים קל"ז