קם בלעם בן בעור
והדליק את האש
עוד לבעור.
והמן הרשע
נפל מן העץ
והתחיל מתרוצץ
איפה זרש הצדקת
ואסתר הירקרקת
נרדמתי עשיר
וקמתי דלפון.
כשחיברתי גבוה
עמוד טלפון..
בא דוד גם גולית
וזימרו לו לאט.
וניגנו בכינור
לסופרן וטנור.
באה רוח שאול
ושמואל עם המעיל.
גם שמשון הגיבור
כבר זחל מן הבור
בהתאסף אספסוף
מאילת עד ים סוף
והתחילו לצוף.
באה דלילה
במספריים
ופלשתים
בנחושתיים.
ומלכת שבא ממצרים.
ומשה התעצבן
וזרק הלוחות.
רק חסר פה המן
מתמוסס כמו מן
וטעים כה בחיך
כמו שלווים ללחך.
והמן במדבר להקפיא בצנצנת
בארון במקדש לתחיית המתים.
והנה פצתה אדמה
את פיה
עם אתון של בלעם
ומלאך וחרבו
ומשכו הם את קורח
ואת אשת לוט
גם המיסו מהמלח.
קפץ לו חמור בן שכם
ובדק את “בריתו”
ולמה זאת דינה אנוסתו
עוד איננה איתו?
התעורר הנחש
ויצא מן הקש
עם לשון תאווה
ללקק את חווה.
המסיבה גאתה
והשמחה פעתה.
שיכורים השיקו כוסות
והריעו
וחכמי התלמוד
אז הגיעו
עם תבלין ופלפל
הם גמרו להתפלפל
עד שהבחינו בין תכלת מורדכי
וכבשים של לבן.
ורבי טרפון
טרף הקלפים
ואמר להם מספיק חברים.
כי אם אין אני לי מי לי
ואם יש עני לי
אוי לי.
אם – אֵלֵך בקֶרֶב צָרָה
תחַיֵני
על אף אֹיבַי
תשלח יָדֶךָ
ותושיעֵנִי ימינֶךָ
תהלים קל"ח