בכיור שלי

יורה רותחת.

ממש קלחת.

הסכין והמזלג

קפצו לידי

סכו"ם

קומקום

ונחום קום.

עמדו הכן

לקרב של סכו"מים.

המזלג נעץ שן

בסכין

והסכין התלהב

והשתלהב

להתרחץ ראשון סרב.

מזלג חצוף!

אני עכשו כל כך רטוב

לאן אתה נדחף?

איך לא תפחד

כולם יודעים

כמה אני חד.

ידי המסובנת

נבהלה

והתקפלה.

הניחה אותם בצד.

ובחרה לה כף.

איזה כיף

לאכול הכל עם כף

ולהסתפק

בצלחת של מרק.

וכשמופיע עוף

אצבעות טובות לשלוף

ולכרסם ולנגוס

וללגום קצת מן הכוס.

כמו שאבי היה אומר:

"מעשה אבותינו

בידינו."

צריך בחן ובחסד

לבצוע מן הפת

ולטבול בחלבה מעט.

וחלילה לא לשחוט

את החלה

ולצבוט מאכל מן הצלחת

בנימוס וישוב הדעת

ובזהירות

כי "שעת אכילה

כשעת מלחמה."

מה לנו ולמזלג

בשעת אכילה

על שולחן ברית מילה

או הכנסת כלה.

כי המזלג הוא כלי בישול

לשלות בשר מן הדוודים

הרותחים.

וכמו סכין

הוא מסוכן.

בכל אופן

כאבותינו נהגנו כאן.

בימיננו הפת.

ושמאלנו תנוח בצד

כי אסור בה לאכול

ולא מכובד.

י“ד בכסלו ה’תשס”ט 11־12־2008