ירושלים של מעלה
וצנעא של מטה
חד הם.
אחת עירי,
רקמת צבעים.
שאון קריאות וניחוחות.
אותה פתיחות והוד מלכות.
ברכת זקנה
כמו שכנה.
אותן כמיהות.
אותן תפילות.
ואלוהים עבר דירה
לירושלים הבירה.
זאת הזקנה,
לא הצעירה.
אויתי לנשק
אותם זרים
שכמו אויבים.
ללחוש תודה
שהם חיים וקיימים.
כמו בימים
שכבר חמקו לי,
לבלי שוב.
וכולי חלום מרחף
בסמטאות העיר העתיקה.
רוח קטנה
מתימן שכבר אינה.
שיכורה מבשמים
מתבשמת בצלילים.
והזעתר והעוטר,
הקפה המתובל
ודבלים ושקדים
ומיני צימוקים
ונרד וכרכום
ניחוח קטורת
מבית המקדש למזכרת