שתי מידות בסופרים עם נטות יומם. מהם שכותבים עד נשימתם האחרונה, שמא, חלילה, יפסיד העולם טיפה מכל אשר יש להם לומר (טולסטוי הכתיב לבתו מעל ערש מותו), לרבות מקרים, שהאיש מת וקולמוסו בידו, ולעומתם, מאידך, טיפוסים אגואיסטיים, שבהתקרבם אל קצם, הם שרויים במצב־רוח של לא איכפת. דוקא עתה, ניתן לשער, היו יכולים לכתוב דברים, שכמותם לא כתבו בכל ימי חייהם, אלא שאינם רוצים, כאותו הדייר, ששוב אינו רוצה לעשות תיקונים בדירתו, מכיון שעליו לעבור בקרוב אל דירה אחרת.