לוגו
על מנחם פוזננסקי ועל ספרו
פרק:
מיקום ביצירה:
0%
X
F
U

נחבא אל הכלים היה האיש מתוך צניעות עליונה, אבל אלה, שהיו קרובים אליו ביותר, ידעו להעריכו כראוי לו, ידעו להעריך את שכלו, את עולם רגשותיו, את ישרוּתוֹ (אל הפסוק הקוהלתי “עשה האלוהים את האדם ישר” הוא חוזר בכתביו לא אחת). מזיגה מופלאה של מוח “מתימאטי” (“נבחנתי וקיבלתי תעודת מורה־בית למתימטיקה”) ומַהוּת לירית. תופעה נדירה ורבת־חשיבות.

…אך אל נא בסערות גדולות, בזעזוּעים משוּנים" – בכל זאת רודמים היו בו כוחות נפשיים טמירים, בלתי־שכיחים להכיל גם “סערות גדולות”, עד שבמחיצתו, תוך אויר מסוער, הורגשו עידוד והרגעה. אדם גדול היה ללא “גדלוּת” חיצונית.

והיטיבה לעשות הוצאת הקיבוץ המאוּחד בהגישה לנו עתה את קובץ כתביו “דמוּיוֹת מלוות”. אשר לטיב החלק הבלטריסטי בקוֹבץ זה כבר קדמני ד. זכאי בהקדמתוֹ המצוּינת. כדאי רק להוסיף, שהקוראים, אשר אולי שכחו קצת יצירה ענוגה זו, ישובו ויקראו נא את הסיפור “שלוש פּעמים” – ומצא להם. ברם, יש להדגיש את מסותיו הקטנות, שאינן בעצם אלא המשך לסיפוריו. אותה הדקוּת, אותה התפיסה ואותה המקוריוּת. שורה אחת כאן מכרעת ספרים שלמים של מבקרים מקצועיים למיניהם.

על שיעור קומתו של י. ח. בּרנר ועל חין ערכו אפשר לעמוד רק מתוך דברי פוזננסקי עליו. האינטימיוּת ההדדית ביניהם סימן טוב הוא לשניהם.

איתן היה ה“אני מאמין” הספרותי שלו וכל הרוחות המנשבות החדשות, לרבות אלה שבעולם הגדול, לא הזיזוהו ממנו. “בטוּח באמיתו ובדעת אחרים לא תלוי”.

מבחינה זו, לנוכח התוהו־ובוהו, השורר כעת בעולם ספרוּתנוּ, הרי הופעת הספר היקר הזה דבר בעתו הוא, מאוד בעתוֹ, כעין פּנס בעבי היער.