הרודנים והשליטים לסוגיהם, מימות עולם ועד היום, יצר השררה כובש אותם כל־כך, עד שאינם דואגים לאחריתם לחלוטין. לכאורה, הלא סוף קודמיהם לנגד עיניהם וחוק “על דאטפת”… ואף על פּי כן. יום אחד, לפחות, לשבת על כס השלטון – ואחר־כך יהיה אשר יהיה!

ב“פראגמנטים אנגליים” (“לגבולם”) מספר היינה על מה שעניין אותו בעתונוּת בעודנו צעיר. “…ומיד לאחר כך התנפלתי על תוּרכּיה ועברתי על כל קוֹנסטנטינוֹפּוֹל הארוּכה, אך ורק כדי לראות אם לא נתכבד שוב איזה וזיר גדול בחבל המשי” וכו'. “מה שהפליאני הוא, שתמיד לאחר חנק כבוד מעלת הוָזיר הגדול הישן, שוב נמצא תמיד אחר שיש לו חשק ליעשות וזיר גדול” (עמ' 35־34).

אם אנו מתפלאים על דבר־מה ובצדק – כבר קדמנו בכך היינה.