הפילוסופים החדישים עם “האיזמים” החדישים אין דבריהם בחינת “דברים כדרבונות”, כאלה שאנו מוצאים אצל הראשונים, אלא את גופי תורותיהם הם בונים על איזה בדל־הרגשה, ספק יש בו, ספק אין בו ממש, ולכל היותר היה יכול לשמש נושא לשיר “מודרני”. אבל הם, הפילוסופים־הפּייטנים הללו, רוצים דוקא על סמך מפוקפק זה לכפות עלינו הר “פילוסופי”.

והנה הצרה לא היתה עדיין גדולה כל כך, לולא עטוּ על תורות חדישות אלא כתבנים־פּרשנים כנמלים על פּגרי חיפּושיות. על קאנט או על הגל לא יעז לכתוב איש, שאינו מרגיש את עצמו בר הכי: שהרי כאן אי אפשר לרמות. אבל על היידגר וקירקגור וסארטר – אפשר ואפשר. ערפלים ודמדוּמים לפנינוּ, וכל מושך בעט, כל להטוּטן, ש“חטף את החתך”, יכול לגלגל באלה, ככל העולה על רוחו, לגבב להג על להג, מעשה תרמית ואחיזת עינים – והעולם־גוֹלם מאמין!