שימה דמעתי בנאדך,

הלא בספרתך

(תהלים נו)

על כל “ספרי הדמעות” הרבים נוסף עתה הספר הזה, אשר מכמה בחינות הוא מכאיב ומדמיע יותר מחבריו הקודמים. הקורא שותה כאן את כוס היגונים, כאילו היה שם אף הוא.

“אני הגבר ראה עני בשבט עברתו” אמר ירמיהו. היא, רחל אוירבך, יכולה לומר: אני האשה ראתה עני יותר ממנו.

היסטוריונית־פרשנית ומשוררת־מקוננת כאחת. שברון־לב ומקור־דמעה מזה, וסיקור מקיף, מפוכח ורב־תבונה, מזה.

רחל מבכּה… אֵם ואָחוֹת היא לכוּלכם, לכוּלכם, חללי השוֹאָה הגדולה, שרק במקרה לא היינו גם אנחנו ביניכם; ואל תאמרו: כבר נשכחנו! בלבה, בלב הנשי הענוֹג הזה, המלא אהבה ורחמים וּכאֵב נצחי, שמוּרים אתם גם שמוּרים.