לְדָנָה יֵשׁ בֻּבּוֹת רַבּוֹת

וְיָפוֹת הֵן הַבֻּבּוֹת,

גַּם גְּדוֹלוֹת וְגַם קְטַנּוֹת, –

אַךְ כֻּלָּן הֵן לְבָנוֹת;

רַק אַחַת, הִיא כּוּשִׁית שְׁבָא,

שְׁחַרְחָרָה וַחֲבִיבָה,

מִכֻּלָּן הִיא חֲשׁוּבָה:

הִיא בַּחֹם, אַף בַּשָּׁרָב

תְּטַיֵּל בְּחֵשֶׁק רַב,

לֹא תַכֶּה אוֹתָהּ הַשֶּׁמֶשׁ,

לֹא יַכְתִּים אַפָּהּ כָּל נֶמֶשׁ,

וּלְעוֹרָהּ הַחֲלַקְלַק

יִתְוַסֵּף עוֹד חֵן, בָּרָק.

וּבֻבּוֹת הַלְּבָנוֹת

הַגְּדוֹלוֹת עִם הַקְּטַנּוֹת,

כְּחֹם־הַיּוֹם לֹא מְטַיְלוֹת,

אַךְ יוֹשְׁבוֹת וּמִתְבַּטְּלוֹת,

יְשֵׁנוֹת־לֹא־יְשֵׁנוֹת,

עַל הַקַּיִץ מִתְאוֹנְנוֹת.

וְכֻלָּן אַף זֹאת תֵּדַעְנָה

שֶׁאֲפִלּוּ אִמָּא־דָנָה

רְגִישָׁה מְאֹד לְחֹם,

לֹא תֵצֵא כְּחֹם הַיּוֹם

כִּי אִם רַק בְּשִׁמְשִׁיָּה, –

מִתְיַגַּעַת, מְזִיעָה.

הַכּוּשִׁית שְׁבָא מִצְטַחֶקֶת:

"אִמָּא־דָנָה מְפֻנֶּקֶת,

לוּ הָיְתָה הִיא כּוּשִׁיָּה

לֹא חָסְרָה הַשִּׁמְשִׁיָּה".

דָנָה סָחָה עֲצוּבָה:

"לוּ יָדַעַתְּ, כּוּשִׁית שְׁבָא,

מָה רָצִיתִי גַם אֲנִי

לְהַשְׁחִיר אֶת פְּנֵי לָבְנִי

כִּשְׁחוֹרֵךְ, –

אֲבָל אֵיךְ?

תְּגַלִּי מָה אַתְּ עָשִׂית

כִּי תִהְיִי כּוּשִׁית?"

נֶעֶצְבָה הַכּוּשִׁית שְׁבָא,

שְׁנֵי יָמִים יָשְׁבָה, חָשְׁבָה,

וְאָמְרָה לָהּ בַּשְּׁלִישִׁי:

"אַתְּ תּוּכְלִי לִהְיוֹת כּוּשִׁית,

גַּם אִם אֵין אֲנִי זוֹכֶרֶת

אֵיךְ הָיִיתִי לִשְׁחַרְחֶרֶת.

אַךְ עָלַיִךְ יוֹם אֶחָד

לֶאֱכֹל רָק שׁוֹקוֹלָד".

בְּרָצוֹן רַב דָּנָה־אִמָּא

לְדִבְרֵי כּוּשִׁית הִסְכִּימָה,

וְאָכְלָה רַק שׁוֹקוֹלָד

יוֹם תָּמִים, – וּבִלְבַד

כְּמוֹ כּוּשִׁית תַּשְׁחִיר מִיָּד.

מָה רַבָּה אַכְזָבָתָהּ:

הִיא שְׁחוֹרָה לֹא נֶעֶשְׂתָה,

וְהִשְׁחִיר רַק סִנָּרָהּ,

וּלְשׁוֹנָהּ וְסַנְטֵרָהּ;

גַּם הַשְּׁחוֹר הַזֶּה הָשְׁחַת

עִם הָעֶרֶב בָּאַמְבָּט.