רוּתִי רָצָה כֹּה קַלָּה,

וּבַדֶּלֶת נִתְקְלָה;

נֶחְבְּלָה וְכָךְ קָרְאָה:

“דֶּלֶת, אַתְּ יַלְדָּה רָעָה”.

אַךְ הַדֶּלֶת נֶעֶלְבָה,

לָחֲשָׁה אֶל לְבָבָהּ:

"לֹא הָיָה זֶה אֲשָׁמִי,

הֵן לֹא זַזְתִּי מִמְּקוֹמִי!"

כֹּה אָמְרָה וְנֶאֶנְחָה:

“לִי אִישׁ לֹא יֹאמַר: סְלִיחָה!”