אֵין כְּאוּרִי עוֹד טַיָּל,
אַף לַדֶּרֶךְ לֹא יִשְׁאַל;
לְאָן יֵלֵךְ, הֵיכָן, אֵיךְ,
יַלְקוּט עַל שֶׁכֶם – וְהוֹלֵךְ.
וְהֶחְלִיט הוּא יוֹם אֶחָד
לַעֲרוֹךְ טִיּוּל לִצְפַת.
הָלַךְ, הָלַךְ,
וּקְצָת גַּם נָח,
יוֹם וָלַיְלָה, וּבְיוֹמַיִם
אוּרִי בָּא לִ־ירוּשָׁלַיִם!
אֲבָל אוּרִי הַטַּיָּל
לֹא נִבְהַל כְּלָל וּכְלָל.
מִי תָעָה?
לֹא אֲנִי!
אֶלָּא מִי?
הַדְּרָכִים הֵם שֶׁתָּעוּ!
הֵם בַּלַּיְלָה לֹא רָאוּ,
מֵעוֹלָם עוֹד לֹא טִיְּלוּ,
וְעַל כֵּן הִתְבַּלְבְּלוּ.