הֲתֵדְעוּ מָה אֶעֱשֶׂה

בְּבוֹא לֵיל־סֵדֶר זֶה?

אַסְתִּיר הַגְּדִי שֶׁל הַהַגָּדָה

וְהֶחָתוּל כְּלָל לֹא יֵדַע

הֵיכָן הַגְּדִי –וְלֹא יֹאכְלֶנּוּ,

יַבִּיט, יֹאמַר: “הַגְּדִי אֵינֶנּוּ”.

וְלֹא יִקֹּם אוֹתוֹ הַכֶּלֶב,

וְלֹא מַקֵּל, לֹא אֵשׁ אוֹכֶלֶת,

לֹא מַיִם, וְלֹא שׁוֹר נַגָּח, –

כִּי אֶת הַגְּדִי אֲנִי אֶקַּח,

אַסְתִּיר אוֹתוֹ בְּתוֹךְ מַחֲבוֹא,

וְכָל רָעָה לֹא עוֹד תָּבוֹא.