אָז – עֵת פָּרְצָה כִּבְעֵרָה מִלְחָמָה

וְדָמִים הִתְלַקְּחוּ בֶּחָזִית,

עֵת חָוְרָה וְהֵלִיטָה פָּנִים הַחַמָּה

וּפְחָדִים מִסָּבִיב וּתְזָזִית –

בָּא אָבִי מְאֹד עָצוּב אֶל אִמִּי, וַיֵּחַם

לַזוּג בְּצִנַּת הַלֵּילוֹת.

וְעוֹד טֶרֶם הֵגַחְתִּי לְאוֹר הָעוֹלָם

אֲהֵבַנִי כְּבָר אַבָּא מְאֹד.

וְאַחַר – עֵת אִמָּא הָיְתָה כֹּה חוֹלָה –

מִדֵּי לֵיל בְּלֵילוֹ הָיָה עֵר,

וַיְטַפֵּל בִּי בְּרֹךְ חִבָּתוֹ הַגְּדוֹלָה

לְאוֹר הַמְּנוֹרָה הַחִוֵּר.

אָז הֵצִיץ בְּרֹאשִׁי הַקָּטֹן הַמַּוְרִיד

כִּפְרִי הַתַּפּוּחַ בַּגָּן,

וּבְיָדִי הַזְּעִירָה אֲרֻכּוֹת הוּא הִבִּיט

וְלִבּוֹ בְּקִרְבּוֹ רַק רָן.

הִתְלַקְּחוּ הַדָּמִים בְּמֵאָה חֲזִיתוֹת

וַתְּחוֹלֵל הָאֵימָה מִסָּבִיב.

וְאַבָּא, רָכוּן בְּשָׁעוֹת לֵילִיּוֹת,

לִנְשִׁימַת עוֹלָלוֹ אָז הִקְשִׁיב.

תרצ"ד