דְּמָעוֹת נִצְנְצוּ בְּעֵינֵי הַשַּׁלֶּכֶת –

אָמַרְתִּי: בַּגַּן עוֹד אוֹסִיפָה לָלֶכֶת,

וּצְנִיחַת כָּל עָלֶה – קֶרֶן־אוֹר שֶׁדּוֹעֶכֶת.

וּמְאֹד הִתְאַוֵּיתִי לָשִׁיר עַל תּוֹחֶלֶת – –

אַךְ הִבִּיט בִּי הַסְּתָו בְּעֵינַיִם שֶׁל יֶלֶד

שֶׁעָיֵף כְּבָר בֶּחָלֶד.

אָז רָצִיתִי לָשִׁיר עַל תִּקְוָה שֶׁגּוֹוַעַת,

פּוֹשְׁטֵי־יָד מִסְכֵּנִים מְשַׁוְּעִים בְּאֵין־סַעַד,

וִיְבָב יַצְאָנִית שֶׁלִּבְכּוֹת עוֹד יוֹדַעַת –

וְעַל דְּמִי בְּנֵי־אָדָם הַכְּמֵהִים לְמַרְגּוֹעַ,

שׁוֹגִים בַּחֲלוֹם מוּל מָסַךְ הַקּוֹלְנֹעַ,

וְחוֹזְרִים לְבֵיתָם, בְּלִבָּם בְּכִי וָנֹהַּ.

רָחֲשׁוּ, לָחֲשׁוּ הַשִּׁירִים בְּדָמִי,

הִרְטִיטוּ לִבִּי, לֹא נָתְנוּ לִי דֳמִי,

עִצָּבוֹן הִכְרִיעַנִי – וָאוֹסִיפָה לָלֶכֶת,

וָאֱשַּׁק כָּל דִּמְעָה מֵעֵינֵי הַשַּׁלֶכֶת.