כָּל הַלַּיִל רַד הַשְֶׁלֶג וְעָטַף אֶת שְׁנַת הַקֶּרֶת,

הִתְעוֹרֵר אָדָם עִם שַׁחַר, צָד נִגּוּן יָשָׁן.

רָן הַלֹּבֶן מִמַּרְצֶפֶת, רָן כִּעוּר עֲדוּי תִּפְאֶרֶת,

שַׁח עָנָף עֲמוּס־הַצַּחַר מֵעַל לְסֹרֶג גָּן.

הִתְמוֹדֵד לְאַט הַבֹּקֶר וַיִּגַּע בַּצָּהֳרָיִם,

הֶאֱפִיר לְאַט הַלֹּבֶן, נֶאֱלַח בִּסְחִי.

וְאָדָם עִם סִבְלוֹתָיו בּוֹסֵס בַּבֹּץ בַּעֲצַלְתַּים,

מָעֲדוּ רַגְלָיו מִיֶּגַע – הִתְאַפֵּק מִבְּכִי.

הִתְנַשֵּׁם הַיּוֹם רְווּי־עֶצֶב וַיֵּרֵד עָלָיו הָעֶרֶב

וַיַּכְכֵּב אוֹרוֹת רַבִּים בְּרֹאשׁ־חוּצוֹת בַּסָּךְ.

וּבַסִּמְטָאוֹת, בַּשֶּׁלִי, כְּחַיָּה צְמֵאָה לַטֶּרֶף,

עָט הָאֹפֶל עַל הָאָרֶץ, שְׁחוֹר דָּמָהּ שָׁפָךְ.

עַל בְּהֹנוֹת קָרַב הַלַּיִל וַיְכַבֶּה אוֹרוֹת בְּנַחַת,

אָז חָפֵז אָדָם לַגֶּשֶׁר, בַּקֵּשׁ מַחְסֶה תַּחְתָּיו.

הִתְרַפֵּק רָעֵב לָאָרֶץ, נָם שְׁנָתוֹ הֲרַת־הַפַּחַד

וּבְכִכָּר טָרִי וָחַם בַּחֲלוֹם כָּבַשׁ פָּנָיו.

כָּל הַלַּיִל רַד הַשֶּׁלֶג וְעָטַף אֶת שְׁנַת הַקֶּרֶת,

הִתְעוֹרֵר אָדָם עִם שַׁחַר, צָד נִגּוּן יָשָׁן.

רָן הַלֹּבֶן מִמַּרְצֶפֶת, רָן כִּעוּר עֲדוּי תִּפְאֶרֶת,

שַׁח עָנָף עֲמוּס־הַצַּחַר מֵעַל לְסֹרֶג גָּן.