אַתְּ כֹּה זָרָה לִי בָּרְחוֹב הַלָּזֶה,
צוֹעֶדֶת לְאַט, מַבְלִיטָה הֶחָזֶה
וְתִיק לָךְ מָלֵא בְּיָדֵךְ –
וְאוּלַי תְּשַׁלְּבִי אֶת זְרוֹעֵךְ בִּזְרוֹעִי
וְיַחַד נִצְעַד – כַּף יָדֵךְ בְּיָדִי –
וַאֲנִי לָךְ אֶשָּׂא אֶת נִטְלֵךְ?
אֲנִי כֹּה שׁוֹאֵף קִרְבָתֵךְ הַזָּרָה,
אֵדַע: בִּיגוֹנֵךְ בָּךְ נַפְשֵׁךְ נִסְעָרָה.
תִּרְאִי: טוֹב יִהְיֶה יָד בְּיָד.
בִּשְׁאוֹן זֶה הַכְּרָךְ הַצּוֹוֵחַ וָעָג,
נִלָּחֵץ חֲרֵדִים, כִּילָדִים עִם־בָּרָק,
בַּל־נִרְעָד.
אוּלַי אָז יַבְרִיק בְּעֵינֵךְ שְׁבִיב אוֹרָה,
אוּלַי גַּם יָשֹׁךְ הַיְלֵל הַנּוֹרָא
הַבּוֹקֵעַ מֵעִיר מְעֻנָּה –
וְאוּלַי גַּם אֶשְׁכַּח, כִּי מָחָר בֶּחָזִית
אֶתְפַּלֵּשׁ בְּמַכְאוֹב, אֲפַרְפֵּר בַּעֲוִית
שֶׁל מִיתָה מְשֻׁנָּה – – –
רְאִי: אַתְּ זָרָה לִי בָּרְחוֹב הַלָּזֶה –
וּפִתְאֹם לִקְרָאתֵךְ שִׁיר הִרְטִיט הֶחָזֶה.