בַּלֵּיל חֲתוּלָה עִם גָּפְרִית בְּעֵינֶיהָ

מִתְקַמְּרָה וְשׂוֹרְטָה עַל דַלְתִּי:

הִנֵּנִי!

שָׁמַעְתִּי אֶת קוֹל רֵאשִׁית דִּמְעָתֶךָ;

בּוֹא, עוֹד עַרְשִׂי מְחַכָּה.

וּדְלָתוֹת נִפְתָּחוֹת,

וְיַהֲלוֹמֵי לְבָנָה נִתָּזִים לְחֶדְרִי,

וְכָל יַהֲלוֹם יִפָּתַח, וּזְרוֹעוֹת

מִשְׂתָּרְגוֹת וְעוֹלוֹת כְּמוֹ קְטֹרֶת:

לָמָּה תֵבְךְּ, יַקִּירִי?

עוֹד עַרְשִׂי מְחַכָּה.

וּבַבֹּקֶר אָקוּם עָיֵף,

וְעַד חֲצוֹת הַיּוֹם

אֲטַאטֵא אֶת שְׁיָרֵי הַלְּבָנָה מֵחֶדְרִי.