בַּשָּׁעוֹת הַדְּלִילוֹת שֶׁלְּאַחַר צָהֳרַיִם

הִיא בָּאָה, הָעֲנִיָּה,

וּמְפַנָּה שְׁלשָׁה כִּסְאוֹת.

הִיא פּוֹרֶשֶׂת מַפִּיּוֹת שֶׁל נְיָר,

הוֹלֶכֶת וּמְבִיאָה כּוֹסוֹת מַיִם

וְיוֹשֶׁבֶת בְּרֹאשׁ הַשֻּׁלְחָן.

הַס, הִיא מְדַבֶּרֶת בְּלַחַשׁ עִם שְׁנֵי הַכִּסְאוֹת מֵעֲבָרֶיהָ,

רוֹכֶנֶת כְּמוֹ הַדְגָּשָׁה מְעֻרְפֶּלֶת

עֵת טֻשְׁטַשׁ כְּבָר הַמָּה וְהַלָּמָה.

שְׁנֵי עוֹבְדִים קוֹפְאִים בְּחִיוּךְ לְיַד הַקִּיר.

הִיא גוֹמֶרֶת, הִיא יוֹצֵאת,

וְהַכִּסְאוֹת הָרֵיקִים מִתְעַטְּפִים בִּבְכִיָּה.