הוא יוצא מקומץ עשבים שהסתירו אותו בעת החום. הוא חוצה את שביל החול בגלים גדולים. הוא נזהר שלא לעצור בו, ולרגע נדמה לו שאבד בתוך עִקבת נעל העץ של הגנן.

בהגיעו אל התותים הוא נח, מרים את אפו לימין ולשמאל כדי לרחרח; אחר כך יוצא שוב לדרך מתחת לעלים, מעל לעלים, כעת הוא יודע לאן הוא הולך.

איזה זחל יפה, מדושן, זיפני, שעיר, פרוותי, חום עם נקודות זהב, ועיניו השחורות!

מודרך על ידי הריח, הוא מקרטע ומתכווץ כמו גבּה עבותה.

הוא נעצר למרגלות שיח ורד.

בקרסיו העדינים הוא ממשש את הקליפה הנוקשה, מטלטל את ראשו הקטן, כמו ראש של גור כלבים שנולד זה עתה, ומחליט לטפס.

והפעם אפשר לומר כי הוא גומע בעמל רב כל פיסת דרך כאילו בבליעה.

במרומי השיח פורח ורד בגוון של עלמה זכה. הניחוחות שהוא מרעיף משכרים אותו. אין הוא נזהר מאיש. הוא מרשה לזחל אלמוני לעלות במעלה גבעולו. הוא מקבל את פניו כּדורון.

ובחושו כי יהיה קר הלילה, הוא שמח מאוד לכרוך חנק מסביב לצווארו.