I 🔗
יש בגני אגוזה זקנה כמעט מתה המפחידה את הציפורים הקטנות. רק ציפור שחורה מתגוררת בין עליה האחרונים.
אבל יתר הגן מלא עצים צעירים פורחים שמקננות בהם ציפורים עליזות וערניות בכל הצבעים.
דומה כי עצים צעירים אלה מתקלסים באגוזה הזקנה. בכל רגע הם משלחים לעברה מעוף של ציפורים קשקשניות, כמו מילים מקניטות.
אנקורים, זרזירים, ירגזים ופרושים מטרידים אותה חליפות. הם מזעזעים בכנפיהם את קצות ענפיה. האוויר מרשרש מצווחותיהם הדקיקות; אחר כך הם מסתלקים, וחבורת טרדנים אחרת יוצאת מן העצים הצעירים.
זו מתגרה ככל יכולתה, מצייצת, שורקת, צווחת כּכרוכיה. וכך מן השחר עד השקיעה, כמו מילים לגלגניות, מתפרצים פרושים, ירגזים, זרזירים ואנקורים מן העצים הצעירים אל האגוזה הזקנה.
אבל לעתים היא מתעצבנת, מניעה את עליה האחרונים, משלחת את הציפור השחורה שלה ועונה:
שׁחרוּר!
II 🔗
עורבני החורש: תמיד בשחור, שׁחרור מכוער!
השׁחרור: אדוני סגן המושל, אין לי דבר אחר ללבוש.