זכרון לבני ישראל

מאמר לב האריה

ילמד אדם דעת לעזור הזכרון בכל החכמות ועסקי בני אדם באופן הנקרא מקומיי והוא בדרך הציבי לך ציונים כאז"ל אין התורה נקנית אלא בסימנים ובתחבולות יעשה מלחמה עם השכחה:

עם התרי“ג מצות ע”פ הרמב“ם ז”ל מחולקים בחלוקה וסדר ורשומים ונאותים ללמוד אותם ע“פ מלאכה זו לה”ר נתן אוטלינגו ז"ל:

והיה כל הרואה ואמר לא נהיתה ולא נראתה כזאת בישראל כי חדש הוא

וזאת ליהודה אריה ממודינא בכהר“ר יצחק ז”ל

* * *

הספר הנעלה הזה נדפס אך פעם אחד בווינציא שנת שע“ב וזה רע”ג שנה אשר לא הופע עליו אור הדפוס והנה נקרא נקרה לפני בבית עקד הספרים העומד תחת השגחת הרב החכם הבלשן המפורסם מו“ה אברהם ד”ר דראבקין הי“ו רב בס”ט פעטערבורג, ולרוב יקרתו אחזתיו ולא הרפיתיו עד שהבאתיו על מזבח הדפוס באותיות יפות בצבע שחור על נייר לבן, ותקותי תשעשעני כי המתענגים אלי דבריו המסולאים בפז יברכו פעלי ומעמקי לבם ישיבו

תודה להמו"ל אברהם יוסף ראבינאוויץ

* * *

לעילוי נשמתם של הרב ברוך בן הרב פסח ליבוביץ זצ"ל

הרבנית לאה בת הרב יהודה ליבוביץ זצ"ל

והבחור ישראל אריה בן הרב ברוך ליבוביץ זצ"ל

ת.נ.צ.ב.ה.

לעילוי נשמות הורי שלמה וחי' קעסט שיח'

לוס אנג’לס, קליפורניה

יצחק אלימלך ב“ר אברהם זאב זצ”ל

חי' פרידא בת ר' שלמה זצ"ל

לבית קעסט, ווילחביץ

צבי ב“ר עזרא הלוי זצ”ל

בתי' בת ר' פסח זצ"ל

לבית אדלער, דיביווע

ת.נ.צ.ב.ה.

אלהים יענה את שלום נדיב עם מאנשי השם רוזני וגבירˈי הנשˈא ונעלה כמה“ר שלמה המכונה זלמן יצ”ו בן השוע איש תבונה המנוח כמה“ר יוסף זלמן זצוק”ל דר כהיום ברי"גייו ולכבודו במקומו יהי אלהיו עמו:

בעט ברזל וצפורן שמיר חרושה על לוח לבי לעולם לא אשכח כי אם זכור את אשר עשה לי טובה וברכה בחבה יתרה נודעת יקר תפארת גדולת כס שלש שנים אשר הייתי בק“ק עדת אבירים אשר בפיראר”ה יצ“ו דורש טוב לרבים ומרביץ תורה בבית כ' נאוה קדש כי הן בעודנו חי הצדיק האדון אביכם ז”ל ובעוד שכן מעלת כבודך שם עם הבנים בניו ואף כי אחרי מותו ונסיעת אדוני לחיי' לריגיי“ו תמיד לא כאדונים ולא כגבירים כי אם כאחים כלם אהובים כלם ברורים הייתם עמדי וביניהם ענותך תרבני. וחן אמת לו אחיה אלף שנים פעמים זכרון לכלם יהיו חן וחסד ורחמים אשר מצאתי בעיניו ועיניכם ואהבתו לי כבן. וגדולת פרשת חכמתו וצדקתו עומדת לעד אצלו במקום הנחת תפילין ושמו ושמכם על שפתי עד היום הזה בכל עת ובכל שעה ובכל רגע. יושב בסתר עליון יודע כמה כל ימי נצטערתי מתי יבא לידי אות או מופת לתת על פני כל הארץ ותשורה להביא מחוזק ואומץ כח הזוכר בקרבי מבית המאירים ומזהירים בני זלמן. נעשה וטווי ומעובד לשמן עד בא חליפתי זו רצוני אשר חברתי מאמר באופן דרך לחזק הזכרון ע”י התחבולה המקומית ואוציא אותו החוצה. ואומר הבט נא השמימה איך מידךְ נתנו לך למלאות חשקך בנפש. כי תקריב קרבן מנחת זכרון זאת לאחד אהוב ונחמד אשר לכלם בשם יקרא כּי שמו כולל המשפחה ויקרא שם החבור בישראל בשמם הנה כי כן בספר יוחק זכר רב טובם מביע תמיד לנגד עיניך וזˈכרונךְ עצמו יבא לפניהם ונמצא חייובך זכור ושמור בחבור אחד. אז שמח לבי ויגל מאד ואשלחהו למ“כ בשמחה ושירים. הנה זה לב האריה בא לפני יקרך כי בו הנני מקריב לבי ומאדי בטוח וקיים להתקבל ברחמים. ואתה אדוני צא נא בגיני והסבר לו פנים כי מה אוסיף ומה אתן אחרי הקרבת חלב. וכל הנותר ממנו אשאנו אל כפים אל אל בשמים להאריך ימי מעלתךְ עם הצאצאים והצפיעות ובפרט התלמיד הנעים כמ' רפאל יצ”ו יצליח וישכיל

והייתם כלכם נכונים לטובה ולברכה אמן:

ויניציא“ה ויגש אליו יהודה למב”י השע"ב

נושא דגל אהבתו תמיד

העבד הצעיר יהודה אריה ממודינא

 

הקדמה    🔗

יהודה אריה ממודינא בכה"ר

יצחק ז"ל אל הקורא דגר ולו ילד שלו:

כל עמל האדם לפי הוא. אף כי ארבע מדות בהולכי לבית המדרש. יש אדם שעמלו בתורה ובכשרון המעשה לבד לא יראה כל חכמי לב אשר לא מבני ישראל המה ויש אשר יהיה לו הרוח ללכת לשוט בארץ בעייונו גם כן בילדי נכרים יספיקו לו לשלול שלל ולבוז בז תנא דמסייע לן ומאלה מי מחזיק את המרובה ואשר ילמד ויבין עצרת תהיה לו לא ישפיע מטובו לזולתו. ומי מכניס בזו ומוציא בזו לכל אשר תשיג ידו בטהרתו יזה מהאהל על כל הנפשות ושרת את אחיו. אני בעניי בינותי בספרים כל ימי היותי וכל אשר שאלו עיני לא אצלתי מהם מלראות במחברי עמנו או זולתם לש“ש ובאמונה ע”מ להועיל ולא להזיק ולברור אוכל ותוךְ ועודני נוטר את הכרמים כרמי שלי נטרתי תמיד ולו היתה מגמתי אם הייתי בעיני כמוצא נטיעה יפה לעקרה ולשתלה בו או זבל כדי לזבל קלח של כרוב. וכל פרי הלולים אשר טפחתי ורביתי לא אכלתי באוני ממנו ובכח ידי אנכי לבדי כי בלעדי אכלו הנערים והאנשים אשר הלכו אתי הם לקחו חלקם כל א' תבואת שפתי ישבע גם בעט ברזל ועופרת שלחתי בתפוצות יהודה וישראל. והיה גם זה כאחד מהם. כי מדי עברי על דברי חכמי האומות בחכמות שונות ראיתי חדשים גם ישנים כתבו והרחיבו ביאור בעזר וסיוע לזכרון בריא אולם קראוהו זכרון מקומיי או מלאכותיי. וידעתי גם אני אשר גם חכמים יגידו חכמי ישראל לא נכחד עצמו מהם אף כי ודאי בטרם יבינו אותו זולתם ידעוהו המה על מתכונתו כקדמונים בעולם ורמזו בו בדבריהם ואותנו צוו עליו אמנם לא גלו על אודותיו ופרטיו עד אשר יוכל ללמוד כל הבא ללמוד כאשר עשו הכותבים ההמה אמרתי אני בלבי לכה נא אנסכה בשמחה נסך דרך ואופן לאחי ורעי עדת יעקב כי מי יחוש ומי צריך לו יותר מהמה המצווים ועומדים מהר סיני לזכור תורת אלהיהם ומצותיו והגלות מתישׁ כח זכרונם יום יום וצריכים סעד לתמכו ולמה יגרע דבר כּזה מתוך בני ישראל. ואשלח את ידי והאלהים הצליח דרכי כי אספתי במעט אמרים כל דבר עקרי והכרחי להודיע בכך וכל אשר כתבו ראשונים ברוב דברים לא יחדל תמציתו במאמרי זה ונוסף עליהם דרכים והמצאות רבות אשר לא שתו אל לבם או לא עלה על ידם מהעדרם לשוננו הקדוש אשר גם בזה כבכל יתר הדברים מוכן בסגולה נכון מאד. והכל קבצתי במאמר א' בג' שערי' בל“ו פרקי' קטנים. בקיצר נמרץ. גם על פי עצת חכם חברתי לו התרי”ג מצות כסדר הרמב“ם ז”ל בחלוקה ראויה לקבלם שגוריס בדעתו כל חרד אל דבר ה' או בדרך מלאכה זו או מכח המלות אחת לאחת כאשר יראה המעיין. וקראתי החבור לב האריה כי מלבי יצא אריה כבקר ויען קויתי לה' בו כל אחד יחזק לבו כלב האריה לשמור בלבבו ודעתו כל אשר ירצה. ולבני עמי נתתיהו ירושה אשר לא ראו כמהו לדעתי בינותינו בפירוש ותהיה להם חדשה בארץ מלאכה זו הגם כי אף על מה שכתבו חכמי האומות חדשתי הרבה דרכים והמצאות מלבד הקיצור. ואף אם גם הם עשו קצורים המעיין יראה כי לא כקצורנו קצורם ואוהבינו פלילים היו בזה אנשים חכמים וידועים אשר גם הם שתו לבם לדבר הזה והתחילו בשכבר הימים לבנות בנינים בתחבולה זו אשר עמהם במלכנו בטרם הוצאנו אותו לאורה ואמרו יישר:

ועתה ישראל מה אנכי שואל מעמך תמורת עמלי וטרחי כי אם כאשר הנותן בעין יפה הוא נותן כן תביטו תראו ולא בהשקפה לרעה ועין תלעג לאב. כי אין דבר נקל לאדם כבזות מעשי זולתו ואין כבד עליו כעשות כהמה. וכן לא יעשה להזיק בלשונך לאשר רצה להועיל לךְ בלבו. ובפרט למקריב מן החדש ומתחיל אשר לא יושג. ואם בהערתו יעיר האל דעתך להוסיף דבר טוב יותר ממנו צא ועשה כן ופרסם חכמתך בקהל קדושים אמנם בין כך ובין כך מכל אשר תמצא ידך תועלת מעמלי זה תן תודה לשמים כי לשמו נתכוונתי לזכות הכלל וחסד חפצתי ולא שבח. ודעת אלהים יודע כי לא להתפאר מקולות מים רבים מי רגלים מי ברכים מי אפסים הלולי הבל וריק. וזה חסדך אשר תעשה עמדי להעתיר אל אלוה להחיות את נפשי בעבודתו עד אשר אוכל ליתן ולחזור וליתן כזה וכזאת בלימודים שונים לברכה בקרב הארץ:

* * *

מודעה

ספר “לב האריה” אשר לפניך קורא נעים עתה, הוא מכלכל בו הרבה רפואות לעזור לזכרון וכמה רעצעפטין בדבר הענין הזה; על כן תדע. כי עבר עליהם יותר משני מאות ושבעים ושתים שנה, לכן אשר לפניך תבין מזה. כי הרפואות והריצעפטין הכתובים בו. כבר עבר עליהם כלח ואין שום ממש בו; חכמת הרפואה כבר נשתנה בעיכתה ומהותה מהזמן ההוא, מההֹל ועד כלה, על כן בל יעוז אנוש בנפשו לעשות קטנה או גדולה מהרעצעפטין הכתובות פה בלא עצת רופא מומחה, כי מות בו. – המו"ל.

שער ראשון

 

פרק א: בהדר כבוד הוד תועלת הזכרון וצרכו לכל איש ואיש    🔗

אדם אין בארץ (לדעתי) חכם או סוחר או בעל מלאכה אשר לא תאוה נפשו להיות לו זכירה חזקה מאד כי היא במעשים בכל יום הרחיק ממנו הנזק ותקרב לנו התועלת וכלם צריכים לה איש איש ממלאכתו אשר המה עושים. אך בפרט מן הפרט ת“ח מרבים כלם בעולם לכסוף לה כי אם יהיה מעיין פוסק או דרשן צורכו מרובה ממנה כלחם אשר הוא אוכל. כי מי יועיל שכל זך ונקי וסברא נכונה וכי יקרא וישנה פרקו מאה פעמים אם כמאמר התנא יהיה מהר. לשמוע ומהר לאבד משפך שמכניס בזו ומוציא בזו. והגם שלמדונו חז”ל הדור והדור ואל תצטרך לבל דור יש ויש אנשים אשר מנע מהם הטבע כ“כ מהזכירה או טרדות הזמן הציקו' והחלישוה להם עד כי אפילו יקראו וישנו וישלשו ועד ת' זימנין כההוא תלמידא דר' פרידא לא יוכלו להשאיר בזכרונם מאומה ולהבל ותהו ייגעו לריק ולבהלה. ואם מעט אשר היו לפנינו רשומים במתת אלהים מהזכרון כבין חז”ל לומדים ש' הלכות וש' בעיי וש' פרוקי שלא מתוך הכתב. ובאומות אמרו עליו על כורש מלך פרס שהיה מכיר בשם כל א' וא' בשכירי צבאו למאות מהאלפים ויילי“או קיסר שהיה מסדר ומקדם לשבעה סופרים שבע אגרות מנושאים שונים בפעם אחד ולא שכח מימיו דבר שעלה בדעתו כי אם מן העלבונות שקבל. מיטרי”דאטי היה מושל על כ“ב אומות של כ”ב לשונות ולכ“א מהם הבא לפניו למשפט היה משיב כלשונו. וקרני”אדי כל ספר שהיה קורא פעם א' היה חוזר ואמרו על פה כמתוך הכתב וכמה זולתם כמוהם. הרי אלו בטלים במיעוטם לגבי שאר בני אדם אשר רובם תשכח ימינם. ובמו שהיה רומיי א' אשר פעם אחת שכח שמו. ואם מעת רבינו הקדוש התירו לכתוב תורה שבע“פ משום עת לעשות לה' כי ראו השכחה גוברת כ”ש וכ“ש בדורותינו אלה אשר תמיד הלכה וגברה במאד מאד עד כי עתה מלכותה בכל משלה. והן אמת מותר האדם מן הבהמה אין כי אם הזכרון המעמד הדברים בדעתו להסכים עליהם כרצונו כי בלעדי זה לשוא יעמול בשכל ודבור וכל מעלת הלימוד והידיעה גם כשרון המעשה היום הזה הנה הוא תלוי ביתר שאת ויתר עוז הזכרון זה מזה. ואני כמה פעמים דמיתי ועלתה על לבי כי אם מן השמים יאמרו לי שאל מה אתן לך לא אשאל ולא אנסה לקבל מאת ה' כי אם זכרון עצום. יען בהיות עתה כל החכמות כתובות על ספר. גברא דלא חכים ולא טפש אשר יקרא ויזכור הכל יגיע למדרגה קרובה לכאורה לשלמה בן דוד. מה נכבד היום מלך ישראל אב ב”ד במדינה אחת כי ישאלוהו משפטי צדק הוראות איסור והיתר או דיני ממונות או מה שיהי' ותכף יביע אומר יחוה דעת מבלי שיאמר כתר לי זעיר ואחוך בראות השו“ע והפוסקים. או בעל הויות דאביי ורבא כי יעשה בקיאות בהלכות יקשה הלכתא אהלכתא ודרך הקשיות והתרוצים הנלמדים ממקום למקום. או אם בחכמתו פרפראות לתורה יהא עיונו ופתע יאמר זה אומר בכה כך וכך וזה כך וכך. ואין צריך לומר אם דורש תמים אותם זכר ולא שכח פסוק או מאמר או חדוש או מוסר או דבור יפה אשר חשב לדבר ולומר בדרשתו ברבים כי נכון לבו בטיח ויבטח בשפתיו בלשון ממהרת כמה יערב לשומעיו ויהללוהו בשערים. גם החסידים ואנשי מעשה הלומדים על מנת לעשות כי יזכרו כל מצות ה' ואשר ראו בספר לעת המצטרך לקיים ולפעול ויוכלו לשים בדעתם כל התרי”ג מצות כמו שנאמר עוד בעה"י ומצות דרבנן בדקדוקיהן ופרטיהן. וכל דבר שפתים למותר להראות לאוהבי התורה והחכמה מה טוב ומה נעים כח הזכרון כי אין גם אחד מהם בלי שפק אשר לא תכסוף ותכלה נפשו אליה ויקרה היא לו מפנינים כי טוב פריה מכסף נבחר:

 

פרק ב: מן התורה ודבריהם ז"ל יוכיח כי צריך שיהיה בנמצא אופן לסייע הזכרון הטבעי    🔗

התורה צווחת ואומרת זכיר את אשר עשה זכור את היום הזה. זכור את יום השבת וזכרתם את כל מצות ה' וחותם הנביאים אמר זכרו תורת משה עבדי דנראה דבזכירה תליא מלתא דקיום התורה. ויוסר גוים הלא יוכיח ישראל תמיד על השכחה השמר לך פן תשכח. ושכחת את ה' אלהיך. ותשכח אל מחוללך. כי שכחת אלהי ישעך. ואותי שכחה על כן שכחוני. מהרו שכחו מעשיו. וכבר שאלו ראשונים איך תצוה התורה על דבר שאינו מסור ליכולת האדם כי טוב הזכרון או הפכו יסובב מיובש המוח או לחיתו ומה יעשה אותו הבן אשר ככה נולד ולא יחטא ולמה ענוש יענש. ורז“ל במסכת יומא פרק א”ל הממונה א“ר אלעזר כל המשכח דבר אחד מתלמודו גורם גלות לבניו שנאמר ותשכח תורת אלהיך אשכח בניך גם אני א”ר אבהו מורידין אותו מגדולתו שנאמר נדמו עמי מבלו הדעת ובמס' מנחות אר“ל כל המשכח דבר א' מתלמודו עובר בלאו שנ' רק תשמר לך פן תשכת וגו' רבינא אמר עובר בשני לאוין רב נחמן ב”י אמר בג' לאוין וכו' הרי ששוכח תלמודו חייב ולמה זה אם אין אדם שליט לכלוא הדבר בזכרונו וא“ת כבר אמרו יכול אפי' תקפה עליו משנתו ת”ל עד שישב ויסירם מלבו הגידה לי שאהבה נפשי איכה יוכל האדם לשכוח דבר מרצונו או לזכרו עד שיהא ראוי לעונש עליו אלא ודאי על כרחך לומר שה' יודע מחשבות כי יש ויש ביכלתו להשלים בהשתדתלותו באיזה אופן חסרון טבעו או לעזור עמו בכחות הפנימיות כמו בחצוניות או כי יחטא ואשם כי יקלקל ההכנה והכח אשר נתן לו בהם בוראו. וכן הדבר בזכרון כי ברוע הנהגת האדם אפשר שישחית ויבלע זכרון טוב אשר חננו ה' או כי יעזור ויתקן רוע השכחה הנמצאת לו בטבעו. ולכן ייעדה התורה וגם חז"ל עונש למתרשל בזה. והבטיחו שכר למזרז להטיב לעצמו בכך. כאמרם שם במס' מנחות ר' אלעזר ור' יוחנן דאמרי תרווייהו תורה נתנה למ' יום ונשמה נוצרה למ' יום כל המשמר את התורה נשמתו משתמרת וכל שאינו וכו' תני דבי ר' ישמעאל משל לאדם שמסר צפור דרור לעבדו וכו' והשימור הזה לאו בקיום המצות איירי אלא שלא ישכח תלמודו ויעוף ממנו ויברח כצפור כמשל דדבי רבי ישמעאל כי כן הדברים העולם בזכרונו כעוף פורח וצריך לעשות משמרת למשמרת לבל נשכח הדברים אשר יראו עינינו או יבין לבבנו בתורת ה' תמימה בפרט. אשר היא חיינו ואורך ימינו:

 

פרק ג: דברי האפודי ז"ל בדברים עוזרים אל הזכרון    🔗

לא אעלים מכם בטרם תחל ידי לכתוב את שלי ועצתי אשלים את אשר מצאתי בספר האפודי ז“ל בדקדוק ט”ו הערות על דרך העיון בתורה אשר מהם ימשך טוב הזכרון ואלו הן בקצרה:

א. ללמוד עם חכם חשוב וחברים חשובים במחקר חריפות ופלפול כי התעוררות החום הטבעי מחזיק כחות הנפש אשר מכללם הזוכר והשומר:

ב. לעיין בספרי חכמי ישראל רבי הכללות עם הקיציר המקיימים לעולם ישנה אדם לתלמידיו דרך קצרה כרש“י ז”ל והדומים לו לא כמרבים דברים ללא תועלת;

ג. שיכוין להבין המכוון ממה שקורא כי בזה יכוין וישאר בזכרונו לא כעוף מצפצף:

ד. שיעשה סימנים תמיד כבעלי הלימוד והמסרה והסופרים:

ה. שיעיין תמיד בספר א' ר"ל אם ימצא מחבר א' מדפוס או כתיבות שונות לא יעיין פעם בזה ופעם בזה כי יבלבל כח דמיונו:

ו. שהספרים יהיו דפוס או כתיבה ונייר נאה ומקום מדרשו פתוח לרוחה ומשמח הלב;

ז. שיבטח בשפתיו מה שיקרא כאחז"ל למוציאהם בפה.

ח. שיהיה למודו בשיר וזמרה ונגון כי הטעם יביאהו לזכור במשקלו התנועות. והמלות הנכנסות בו.

ט. שעייון התורה והגמרא יהיה בספרים כתובים בכתב אשורי כי קדושת צורת אותן אותיות תיטיב הזכירה:

י. שיקרא בספרים ושתהיה כתיבתן גסה ולא דקה.

יא. שילמד לזולתו מה שיעיין כי בהתוצאה מכח אל הפועל יחזקנו בנפשו.

יב. שלא יהא נמהר בעיונו אלא מיושב בדעתו בשובה ונחת:

יג. שיעסוק בתורה לשמה לא לקנות עושר או עבוד כי דבר זה ג"כ טבעי יען אותן כוונות לא יניחוהו לשמור בעצם אשר יקרא ויעיין.

יד. שיהא לו קביעות זמן תמיד לא יחשה אם בבוקר אם בערב ביום או בלילה לכל מין למוד תהיה לו שעה קבועה לא יחליפנה ולא ימיר אותה:

טו. התפלה לאלהים להעמידו בריא ולהכין לו צרכיו עד יוכל ללמוד ולהבין ולשמור ולזכור.

הנה נא הואלתי להודיעך ההזכרות האלה כי טובות הנה האמנם מכווננו פה יהיה אחד ומיוחד לעזור כח הזוכר על כל פנים לכל אדם ובכל שעה בהמצאה אחת שיש בה קום עשה. והיא הרביעית מההערות הנ"ל שזכר הוא סתומה ולא הודיע כחה הנני מפתח פתוחה:

 

פרק ד: בשלשה מיני עזר וסייוע האפשריים לזכרון    🔗

אחרי אשר גלתה לנו תורתנו הקדושה גם חכמים יגידו יועיל השתדלות ותחבולת האדם להיטיב לזכרונו כאמור לעיל. כאשר נתתי את לבי לדרוש ולתור מה יוכל להיות משפט הסעד הזה ומעשהו (נניח הכתיבה כי איננה ראויה להקרא סיוע לזכרון אף כי אדרבה מזקת לו כי הנסיון מוכיח כל הבוטח על קולמוסו מחליש זכרונו וכשהדבר כתוב ניתק מן הזכרון וכל הבלתי יודע לכתוב חזק הזכירה מן הכותב) מצאתי אני היותו על שלשה מינים. הא' הוא ע“י לחשים והשבעות וקמיעים ופסוקים וכיוצא קראום פתיחת הלב או לזכירה אשר אמרו כי רבים חכמי לב מהקדמונים ובפרט מבעלי הקבלה הניחו בכתובים אופן וזמן העשותם והבטיחו שעל ידם תסור השכחה והפתיות מלב הפועל אותם כל מה שילמדו או ישמעו ויבינו ולא ימוש משכלם לעולמי עד ועיני ראו כמה דברים שבכתב בבחרותי ביד א' מחכמי המזרח היה מאשר ומקיים שבדק ונסה ועלה לידו ובאמת כי זכר צדיק לברכה היה לו חזק מאד גם כי לא האמנתי כי משם יצא לו. השני הוא על דרך הרפואה להשמר מכל דבר רע ומאכל מזיק ולאכול כמה מיני בלדור ומרקחו' וסמי' או למשוח הראש והצדעים בשמנים מזוקקים שמנים ממוחיים. גם מאלה ראתה עיני ונכתב בספר רפואות. השלישי הוא ע”י תחבולות וערמומייות מקומות וצורות מוכנים ומחוקים בכח המדמה ועם ההשתדלות להפקיד גם בדמיונו הדברים המכוונים מאת האדם באיזה יחס שימצי' לעצמו בהעלות לפניו זכרון המקומות וההמצאה ההיא יזכור בנקל כל מה שירצה כאלו יהיה לפני עיניו החושיים עצמם. ודבר זה נודע לכל חכמי האומות נקרא מאתם זכרון מקומי על שם המקומות שמפקידים שם הדברים או מלאכותי על כי המלאכה עוזרת לטבע. היה היה דבר החכם בעל העקידה ז“ל שער צ' זה לשונו כמו שנמצא לחכמי האומות המציאו תחבולה שפרסמו אותה להיטיב כח הזוכר ולהשלים חסרונו ותחבולה אשר המציאו בזה היא לחקות ולצייר בכח המדמה סימני ידועים ומקומות מורגלים בהם יפקידו הענינים הנרצים לפי יחס או דמיון שיהיה לדבר המיוחד באותו מקום או זמן אשר נפקד מאתו ואח”כ בהעלות לפניו זכרון הסימנים והמקומות אשר הם קרובים אליו מאד יזכרו ויפקדו עמהם הדברים הנרצים ההם בלי ספק וכבר כתב החכם ע“ז בטבעייות ז”ל ומטבע החקויים וההדמות עד שכאשר חלק שכלך אל חלקי הדבר חקהו אלן בעל הענפים ואם סדר השכל דבר על מדרגות חקוה במעלות ושלבי' ובו יזכור מה ששכח וכו' עכ“ל. ובעל ספר נופת צופים בדברו בהלצה בשפה ברורה בנעימה בפ' י”ג מהראשון נגע ופירש קצת מהמלאכה הזאת והראה היותה מהתועלייות הראשונות במצות המעשייות ואיך כלי המשכן וציתו כללותיו ופרטותיו ודקדוקיו היו לחקות לנו דברים מהעולם הרוחני על זה הדרך. עיין שם. הנה לך קורא נעים שלשת מיני תעלה ומרפא לחולשת כח הזכרון אך אם תשאלני נפשך איזה מהם ראוי שתבחר ותקרב: או אם שנים מהם או אם שלשתם כאחד טובים אחוך שמע לי דעתי בכך בפרקים הבאים:

 

פרק ה: פלא יועץ להניח ולעזוב דרך ההשבעות להיטיב הזכירה.    🔗

אם לעצתי תשמע אל יקחך לבך להתפתות לבקש מנוח אשר ייטיב לך זכירתך ע“י פסוקים קמיעים השבעות ולחשי' ופתיחות הלב והמה פתיחות. כי הלא ידעת מה המה אלה אסורים לנו להשתמש בהם והלל אומר ודאשתמש בתגא חלף. כי לזה לא יצליחו עושיהם בשום דבר וכל אחד מציץ ונפגע ומשתטה והנסיון הוכיח על פנינו ואל האמר מצוה קא עבידנא ולש”ש כונתי להגות בתורת אל ותחכמני מצותיה לכתבה על לוח לבי כי מצוה הבאה בעבירה רבה היא זו ומי שמך לאיש לציות על מלאכי רום משרתי עלוון בדרכיך יכירוך לימודיך הלא אם תיטיב שאת בוא אתה ליטהר בהשתדלותך ויסייעוך וה' יתן חכמה ולטובה הזכר כאשר הקיים בטח בה' ועשה טוב ולחסד ה' תצרף המעשה מצדך. ואם לא זכי' לא איש זרוע אתה לצוות ולפקוד על צבא המרום במרום לשנות טבעך או כי ישרתוך רפאל וגבריאל ליהושפט בן אחילוד המזכיר וכ“ש כי לא יאות לך לנסות זאת להסתייע בסטרא דמסאבה ח”ו וב“מ כי לא ינקה כל הנוגע בו. תמים תהיה עם ה' אלהיך וזה כלל גדול בתורה. ואם דרך תפלה תרצה לומר איזה פסוק או מזמור כמו דבקה לעפר נפשי' וגו' או זכר דבר לעבדך וגו' אי איזו דברים שכתבו ז”ל בגמ' כאשר יהיה לבבך לאלהיך ותכוין בכל זה לרחמים ותחנונים לפני המקום. ימצא חסרונך וטוב תעשה כאשר תשאל בלב נשבר ונדכה ממי שהכל בידו להעיר עיניך במאור תורתו ולשומם זכרון בן עיניך ועל הכל יהא לימודך לשמה לא לקנטר ולא להתגדל ולקרדום לאכול ממנה ולשום פנייה גשמית כי אם ללמוד ליראה את ה' אלהיך ולדעת אותו ולעבדו. גם הוא החפץ להשכיל ולהיטב לבריותיו יתן את שלתך אשר שאלת מעמו:

 

פרק ו: בסגולות מרקחות ומשיחות להרבות הזכרון    🔗

כתבו הרופאים שהחפץ לחזק כחות שכלו ובפרט כח הזכרון צריך שיאכל מאכלים קלים וישמור עצמו מן הגסים כמו בשר השור וביצות קשות ואגוזים וזתים וכיוצא בהם ומן הקור והחום והשינה והיקיצה יותר מדאי והדאגה והשמחה ויתרחק מכל הקצוות ויחזיק ראשו מכוסה היטב כפי האויר והעיר והמקום אשר הוא גר שם. ובסגולות הראב“ע ז”ל נמצא כי עין העוף שחף שקורין קוק“ו בלעז ולשונו מעושן עם קאסטורו אם יתלה על האדם יועיל מאד נגד השכחה. עוד ימשח פניו בחלב הדוב ויועיל. גם אמרו כי העשב הנקרא לשון שור אם ישתה אדם מהמיץ שלה או יאכל ממנה בכל בקר יחזק הזכרון. ושוב בספר רופא מובהק מצאתי כתוב. קח בוגולוס”ה. שורש ואלידיאנ“ה. מכל א' ד' אונק'. שורש רוט”א ב' אונק‘. ואבק לעפר דק. ואח“כ קח מיץ איאופרגיי”ו. בידבינה. ביטוניק"ה. מן כל א’ ד' אונק' וסנן בבגד פשתן כפול וערב יחד. אח“כ קח מוח אנאקרד”י ב' אונק' ואבק כנ“ל. אח”כ קח שמן נדעיני אידיד“ה ביצ”י קאסטו“ר של שתי שנים מכל אחד ד' אונק‘. שומן דוב א’ אונקי' וחצי ועשה משיחה ומשח הראש לפנים לאחור ובאמצע פעם בחדש קודם אכילה והשמר ממשגל ומעצבון וממאכלי' מזיקי' ותראה פלאות להעמיד ולהוסיף הזכרון ולהחזירו אם נפסד. עוד שם להחזיק חולשת המוח והזכרון קח פלפל ארוך שחור. קאניל”ה. זינזיר“ו לבן. דואריאו. גארופיל”י. אגוז מוסקייאט“ו. קוביבי”ם. כרכום מכל א' דראמ“ה מאובקים היטב תשי' לשרות במי ויט”ה כד שעו' וסנן המים והשלך הבשמים ושיהיה המים בכלי זכוכית סגור היטיב. ומאלו המי' תקח בכל בקר חצי אונק' ע“כ וכאלה רבות ראיתי מיני מרקחות קראום מיני באלאדו”ר לקחת בפה ומיני משיחות למשוח הראש והצדעים וכל רופא בקי בהם וידע לרקח כמוהם:

 

פרק ז: איך להתנהג באזהרות ודברי רפואות ומשיחות הנ"ל    🔗

כה דברי הרופא שהרפואה תתחלק לשמירה הבריאו' ולרפואת החולי. ואני רגיל לומר לרופאים כי כל מצותיה לא תעשה בלב שלם אני שומע ומקיים כי אם לא יועילו לא יזיקו. האמנם במצותיהם שיש בהם קום עשה בכל כחי אבקש לנוס מלעשותן כי לדעתי שגגותיהם רבים על תועלתם בחכמה. הנה א“כ גם בדבר הזכרון טוב בעיני מאד אם מכל אשר יאמרו אליך הרופאים היותו מזיק לזכרון תשמע ויותר ממה שאמר' רז”ל כמו שיבא ממאכל גם מוליד טמטום בשכל מיין ושכר ושכרות: מקצה העצבון ושחוק וקלות ראש וכל דומה לזה מהאזהרות הוי זריו ונזכר. אכן לקחת המרקחות הנ“ל באכילה או לעשות משיחות לא ירד בני עמכם לעולם. אף כי כמזהיר ולא כמזכיר אליכם אישים אקרא אוהבי בריאותכם וטובתכ' לא תעשו כזאת כי תכניסו בסכנה גדולה חלק הטוב והמבחר שבכם. ורבים ראינו ומהם הכרתי אני היום הזה אשר למען הרבות משיחות ואכילת מיני באלדו”ר יצאו מדעתם ונשתטו או נחלו ונהיו ומתו בקוצר ימים ונשכח זכרם וכל טובם. וזה כי א“א על הרוב לכוין המשיחה או המרקחת כפי מזג מוח האיש ההוא בחום וקור ולחות ויובש ואם יקרה שייבש את מוחו ביותר או ירבה לו לחות תטרף דעתו או יחליאהו כי לא כל הדעות שוות. צא ולמד ממאי דאמר רבה פ' כהן משוח חמרא וריחני פקחין וכו' ושמעתי שרש”י ז“ל פי' על זה בגמ' פקחין עשאוני פקח וקש' מאי קמ”ל וממה נשמר בפירושו זה. ותירצו שפירש כן שלא נבין פקחין בפתח הפ“א ויהיה פירושו שבעלמא טבעם לעשות פקח לכל השותה ואוכל מהם אלא שראוי לקרות פקחין בשבא הפ”א ותהיה הנו"ן כנוי לעצמו וירצה שלו הועילו ועשאוהו פקח אבל מי יודע אם יפעלו זה לשאר בני אדם כי אולי יהיה אדם חם ויבש ביותר ויזיקו לו. לכן אם תאבו לשמוע לי דברים שיש בהם פעולה ולאו הניתק לעשה. לא תעשו ובשביל זה לגופכם לא תחדשו דבר ולא תגעו בו פן תמותון. שמרו במשפט עצמכם מכל דבר מפסיד ומטריד. ואסרו עליכם אכילה ושתייה רחיצה וסיכה כיום הכפורים:

 

פרק ח: בקצת דברי חז"ל מזיקים ומועלים לזכרון    🔗

חכמינו ע“ה אשר בכל דבר דרך השכל להם בקהל רופאים ינוחו ג”כ. ובבריאות הגוף כמו בבריאות הנפש הזהירונו על כמה דברים יזיקו ויועילו לזכור בימות עולם ולהם אפשר להשמע כי אין בהם נפתל ועקש. אמרו במס' הוריות פ' כהן משוח חמשה דברים משכחין את התלמוד האוכל ממה שאכל עכבר. וממה שאכל ממנו חתול. והאוכל לב בהמה והרגיל בזתים. והשותה מים שבשיירי הרחיצה. ומטבל רגליו זה ע“ג זה. וי”א אף המניח כליו תחת מראשותיו. חמשה דברים יפים לתלמוד האוכל פת חטים ואין צריך לומר חטים עצמן. והאוכל ביצה מגולגלת בלא מלח. והרגיל ביין ובבשמים דאמר רבה חמרי וריחני פקחין. הרגיל בשמן זית דאמר ר' יוחנן כשם שהזית משכחת תלמוד של שבעים שנה כך שמן זית מחזיק תלמוד של שבעים שנה. המטבל אצבעותיו במלח [במלח] וכו‘. עשרה דברים קשים לתלמוד העובר תחת אפסר גמל וכ“ש תחת גמל עצמו. והעובר תחת שני גמלים. והעובר תחת ריח רע של נבלה. והעובר תחת הגשר שלא עברו תחתיו מים ארבעים יום. והאוכל פת שלא בישל כל צרכו. והאוכל בשר מזוהמא לסטרון והשותה מאמת המים העובר בבית הקברות. והמסתכל בפני המת וי”א אף הקורא כתב שעל גבי הקבר. ע"כ הנה אלה צדיקי’ ושלוי עולם השגו חיל גם במקומות אחרים להודיענו כמה דברים מהמועילים ומהמפסידים הזכרון ומהם קצתם טעמם עמם בטבע כידוע לרופאים ובא האות והמופת עליהם כמו מהזית והשמן שהורגלו לומר מה שהאב משכח הבן מפקח ובי היה מעשה שעד י“ג שנה הורגלתי לאכול בכל בקר תמיד פת עם שמן זית והייתי בנערותי חזק הזכרון על כל בני גילי לולא בעתות זמני הבהילוני אח”כ. וקצתם שהם דברי טומאה ומטמטמים את הלב כאומרם על ונטמתם בם. וסוד ה' ליריאיו וכל דבריהם האמת והצדק:

 

פרק ט: במציאות הסייוע השלישי לזכרון ע"י דמיון    🔗

המקומות והוא המכוון במאמרנו זה ואיך לא נעלם מחז"ל אף כי הם מן התורה העירונו אליו:

אשר אמרנו לעיל פ' ד' המצא תמצא תחבולה ע“י מקומות וצורות מוכנים בדמיון לזכור כל אשר יעלה על לב כדבר בעל העקדה ז”ל שער צ' הנ“ל. לא נפלאת היתה מחכמינו אלהיים שכבר קדמו לזולתם בזה כדתניא במנחות וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ה' ראה מצוה זו וזכור מצוה אחרת התלויה בה ואיזו זו זו קריאת שמע דתנן מאמתי קוראין את שמע בערבית משיכיר בין תכלת ללבן. תניא אידך וראיתם אותו וזכרתם ראה מצוה זו וזכור מצוה אחרת הכתובה בצדה ואיזו זו זו מצות כלאים שנאמר לא תלבש שעטנז וסמיך ליה גדילים תעושה לך. ואמר הוא ז”ל שהערונו על אופן התחבולה הזאת ובצדדי שמושה אם מצד יחס הסמיכות ואם מצד השייכות שהם עקרי המלאכה. ולדעתי גלה בזה היות המקומות והצורות או הווי' מוחשים או מדומים כאשר יבואר וגם אנכי כן פרשתי בספר מדבר יהודה חלק ראשון מדרשותי דף ע“ג מז”ל ב“ר פ' פ”ח ולא זכר שר המשקים את יוסף כל היום היה מתנה תנאים ומלאך בא והופכן וקושר קשרים ומלאך בא ומתירן אהב“ה וכו' שרצונם בזה שלא נמנע שר המשקים מלעשות חקויים כפי המלאכה הזאת הן מתנה תנאים ר”ל מקומות מדומים הן קושר קשרים רמז למקומת מוחשים ובלי ספק היו מועילים לו לולא כי הן אל השיג בכחו לבל יועילו לו להודיע כי ברוך הגבר אשר יבטח בה' לבד ולא יפנה אל רהבים. וזהו חדוש שחדשה התורה באמרה ולא זכר וישכחהו שהי' די באמרה ולא זכר או וישכחהו אלא לגלות כי עם כל מלאכת הזכרון הבלתי שוגה לא שוה לו ברצונו י“ת. ועלה לנו מהמאמר הזה ידיעתם ז”ל במלאכה זו ועדותם על כחה ועוצם פעולתה. וברור אמרו בירוש' דברכות פ' אין עומדין א“ר יוחנן ברית כרותה הלמד הגדה מתוך הספר לא במהרה הוא משכח ר”ת אמר הסובר תלמודו לא במהרה הוא משכח ומה טעם פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך וגו' א“ר יוחנן כל המציע תלמודו בצנעה לא במהרה הוא משכח שנאמר ואת צנועים חכמה. שים לבך וראה שר' יוחנן אומר ללמוד מתוך הספר שזהו המין הראשון מהזכרון המקומי כמעט טבעי לכל קורא מצד צורת האותיות והשטות והמכתב כמו שיבא בפרק הבא ואולם להיותו היותר קל וחלש אמר שישוה באגדה כי מאליה מושכת לבו של אדם ועם מעט מהזכרון הזה יספיק אך בתלמוד שהוא יותר קשה להחזיק אמר ר”ת שצריך שיסבור אותו היינו אחרי שיבונהו היטב מתוך שייכות הנושא ידמהו למקומות מדומים. ור“י אמר שיציענו בצנעא היינו שיציענו ויפקידנו בדמיונו במקומות מוחשים שכן ממש. לשון חכמי מלאכה זו להפקיד ולהצניע שנ' ואת צנועי' חכמה. ועוד שמע מאמרם ז”ל עירובין פ“ה אמר רב חסדא אין התורה נקנית אלא בסימנין שנאמר שימה בפיהם א”ת שימה אלא סימנה שמעה רב החליפא אזל אמרה קמיה דר' אבהו אמר אתון מהכא מתניתו לה אנן מהכא מתניתין לה הציבי לך ציונים עשו ציונים לתורה ומאי משמע דהאי ציון לישנה דסימנה הוא דכתיב וראה עצם אדם ובנה אצלו ציון ר“א אמר מהכא ומודע לבינה חקרא עשה מודעי' לתורה רב אמר עשה מועדים לתורה והיינו דאמר רב דימי בר חמא מ”ד לא בשמים היא שאם בשמים היא אתה צריך לעלות אחריה ואם מעבר לים היא אתה צריך לעבור אחריה. ורש“י ז”ל כתב עלה והיינו דאמר רב דימי רב דאמר צריך לטרוח ולהעמיד סימנים ולהערי' תחבולות כדי להתקיים התורה בלומדיה היינו דאמר רב דימי וכו' א"כ די לנו במה שאמרה תורה וחכמינו על מציאות הזכרון המקומיי הזה במחשבות אדם ותחבולותיו ומצותם עליו לפעול בו:

 

פרק י: בשבח המין השלישי הזה המכריע ביניהם והיותו טבעי לכל אדם    🔗

נקל אצל כל לנטות בעשר מעלות למין השלישי הזה מהזכרון ולעזוב אחורנית השנים האחרים אחרי שמוע הסכנה והרע הנמצא בהם לגוף ונפש בספק אם יועילו ואם יזיקו כי כמה פעמים תהו המה. וזה הוא דבר דביה לא שכיח היזקא וכל דבר טבעי לא יוכל להזיק וזה דבר טבעי א“כ יועיל ולא יזיק. אמנם היותו טבעי זה הוא בדוק ומנוסה כי כל מה שיעלה בזכרונך או בהזדכרותך. כי כן קרא הרב בעל דברי שלמה הנקראת בלשונם רימי בישינצה. הוא מסובב ממקום או דבר מוחש הביא החוש המשותף אז אל הדמיון וממנו אל המשטר המחשביי עד הכח המחזיק הצורות הנקראת ריט”י נטיבא בלשונם כי כן תעשה ברצותך להזכיר לעצמך איזה דבר שאמר לך חברך תדמה בנפשך המקום שהיית שם והשע' ומי נמצא או עבר אצלך והתנועות שעשה בדברו עמך ובכן יעלה בדעתך אותות דבר ולולי זה לא תזכור כלום כי א“א גם אם לכתחילה תרצה לעשותו להפשיט כל המקרים ההם ולזכור עצם נושא הדבר לבדו. וכן מה שקראת תזכור מצורת הספר והדפוס והאותיות והדף והעמוד. ואם תחפוץ להודות על האמת כמה פעמים כאשר תגיד בעל פה דבר קראת או למדת מתוך הכתב הרי שלך לפניך אז בדמיונך דמות הדף והנייר ותדע על הרוב אם הוא בראש או בסוף אם מצד ימין או שמאל וכש”א ר' יוחנן במאמ' דלעיל ברית כרותה הלמד הגדה מתוך הס' לא במהרה הוא משכח יען יזכיר צור' הכתיב' והדפוס כאמור וכל זה הוא זכרון מקומי:

 

פרק יא: יודיע הלוקח ע"פ מתוך הכתב או הקורא ולומד איך יסתייע בזה    🔗

כיון שהתחלנו פה לדבר מצורת הספר והדפוס בטרם אעבור אל מקומו לא אחדל מלהזכירך דבר. והוא כי כאשר תכתוב מה שיהיה בספר ללמדו על פה או להשאירו בזכרונך הנה מה טוב כי תכתוב כל ריש מלין וכל תחלת ענין ברוח בין הדבקים. וראשיתו באותיות גדולות וחלוקת עמודים ודפי' לא תחוס עינך על נייר וכל עוד שהרבה בתמונות ושטות שונות כפי הדרוש ישאר יותר נקל בזכרונך. ואולי זה א' מתועלות כותב התורה לנו בפיסוק הפרשייות ופתוחות וסתומות ואותייות גדולות וזעירות ופסק' באמצע פסוק ליודע סודם. וכבר אמרו ז"ל מפני מה נתנו פרשיותיה של תורה ליתן ריוח למשה להתבונן וכו‘. ואם לקולי ישמעו המדפיסי’ אצוה על ידי עושי המלאכה להדפיס כל הספרי' בריוח והפסקות ואותיות גדולות כפי הענין ועיניהם אל תחוס על מעט נייריות אם לתועל' הקוראים יפקחו עינם. גם יועיל לך מאד אם כפי אשר תעיין בספר כתוב כבר או מודפס תשלח ידך בקולמוס ותכתוב בגליון סימן לחדוש שיש שם או להחלת ענין אם לא עשהו כבר הכותב או המדפיס. וכל זה בחנתיהו צרפתיהו ומצאתי אותו מאד מועיל לי בעיון לזכירה. ויצא לך כלל מדברי עד הנה להניח הדברים האסורים ודחמירא סכנתא וקדש עצמך במותר לך לחבק חוק האופן הזה המחזק הזכרון בטבע כי אז תצליח את דרכיך ואז תשכיל:

 

פרק יב: שאין לההביל עמל זה ולומר כי בלעדיו אלהי' יענה הגם כי צריך עמו זכרון טבעי    🔗

רבים אומרים מי יראנו טוב ותועלת דרך הסייוע הזה אחרי שכבר רמזת לנו שיהיה בהיות לנו מקומות וצורות בם נדמה וניחס כל דבר אשר נרצה לזכור. והלא באותו טורח ועמל אשר נעשה לחקות בדמיוננו הצורות והמקומות השייכים שיזכירוהו לנו נקח בדעתנו ונזכור מלה במלה הדבר כפשוטו כדרך כל תינוק הלוקח מזמורי' או דבר אחר וכל הלמד דבר לידע אותו בעל פה. מרמה בלב חורשי זאת והשקר אתם לא ידעו ולא יבינו כי גם אנכי כהם דברתי והאמנתי עד אשר כל זאת נסיתי בחכמה זו ומצאתי כי כל דבר הנלמד בע“פ באופן הנהוג איננו בטוח ודאי שכאשר נרצה לאומרו לא נשכח קצתו. אך טורח ההתיחסות לצורות יגיעת שניהם מזכרת כדיו כתובה על נייר לפנינו הכל ברור וקים עד אשר נרצה ועד אשר נמחוק הכל כאשר נבאר. כי כל דבר הנקנה בלי עמל מהר לאבד הפך הקנין ביגיע' הנשאר על דרך אף חכמתי עמדה לי חכמה שלמדתי באף וכו' ולכן אותה יגיעה הנראית בעיניך לריק היא המשארת הדבר בזכרונך חקוק וקיים וסוף דבר הנסיון אב החכמה. הט אזנך ושמע א”כ דברי חכמים אשר אתחיל להגיד לך מכאן והלאה במלאכ' זו ואשר חנני אלהי' בה. איך תעשה המקומות איכה תרעה ואיכה תרביץ בם רצונך ובחן ונסה ותראה מה טובו ומה יופיו. הגם כי אין לכחד אף כי להודיע ולהתרות כי לנעדר בהחלט מהזכרון בטבע גם זה יהיה לא לעזר ולא להועיל. אך כאשר חלק לו בו הטבע חלק מועט יעזרנו וירבנו או לאיש אשר חננו אלהים זכרון טוב וטרדות הזמן הציקוהו או מטופל מאד בעסקים או עייונים רבים יבחן ויראה המצאה זו צרי גלעד ומשען ומשענה יקרה מפנינים לא יבזנה רק אויל או סכל בז ומפליג לכל דבר או מהעם המתאוים להתחכם לא בעמל ולא ביגיע‘. וכבוד חכמי’ ינחלו ותמימי' ינחלו טוב:

שער שני

 

פרק א: באשר גבלו ראשונים מחז"ל ותחלה מהנוטריקון ואלפא ביתות    🔗

הלא כתבתי לך מכונות התורה בפסוק פרשיו' ופתוחות וסתומות ואותיות גדולות וזעירות ופסקא באמצע פסוק. גם ראה נונין הפוכין בפ' ויהי בנסוע ובפ' כל כתבי ת“ר ויהי בנסוע וגו' פרשה זו עשה לה סימני' מלמעלה ומלמטה לומר אין זה מקומו וחז”ל נשתמשו בנוטריקין והיא מלה רומזת בכל חלק ממנה דבר פרטי באומרה פ' הבונה מניין לנוטריקון מן התורה שנ' כי אב המון גוים נתתיך ירט יראה ראתה נטתה. וכן בתורה כמה שמות היו משימין לבניהם ולמקומות על שם המאורע בנוטריקון רומזים כונתם לזכ' ולזכרון שת כי שת לי אלהים זרע אחר. נח זה ינחמנו. ולמקנהו עשה סוכות ע“כ קרא שם המקום סוכות. מרה כי מרים הם. ועוד תשוב תראה באלפא ביתא דא”ת ב“ש ואח”ס כמ“ע דברים יפים ע”ד נוטריקון זה א“ת ב”ש אותי תעב אתאוה לו ב“ש כי לא חשק שמי יחול עליו. אח”ס בט“ע גיף אמר הקב”ה אני חס עליהם על שבעטו בגוף עיין עליהם בעין ישראל ותוכל ללמד לנפשך ולתת כונות לאותן חלקי אלפא ביתות בדרך זה והאלפ' ביתו' תמצאם בספר יצירה עיין עליהם. וכאשר יהיו בדעתך כמו האלפא ביתא שלנו של אבגדהו תעשה להם פתרון דברים אף אם יהיו רחוקים קצת כאשר ראית שפתרו ז“ל א”ת ב“ש ואח”ס בט“ע לעיל בקרוב ממשמעותם פעם בראשי תיבות פעם בפתרונם פעם באשר תגרע מהם ופעם בדמות להם מלה אחרת דומה. כמו אם תרצה לזכור מגדולת אנקלוס שעשה התרגום ברוח הקודש שהיה גר וחכם מאד תזכור את בשגר דק את ב”ש ראשי תיבות אנקלוס תרגם ברוח שמים נ“ר כמשמעו רק שהיה דק השכל. וכן אם תרצה לזכו' מראובן שייבם אשת אחיו שמעון והוליד בן וקראו בשמו תזכור אח”ם בט“ע גי”ף כאילו יאמר אח נטע גוף ואולם יען הדברי' האלה בלתי שומרים סדר ושיווי ראוי אינם בכל מכל כל נכנסים בדרכי מלאכה זו רק הצגתים לפניך למען תדע דרכם ז“ל בכל דבר ודבר ואני אתנהלה לאטי לרגל המלאכה כאשר תשמע בעז”ה:

 

פרק ב: בחבור תיבות עולות לסגנון א' כל אחת רומזת דבר נפרד    🔗

מצינו אחד זה לחכמים ברצותם לזכור כמה דברים שונים לקחת מכל נושא מהם מלה ראשית ולחרוז אותם יחד בעשות מכלן דבור מקושר ועומד בעצמו ודרך זה תמצאנו יותר מכל זולתו אצל בעל המסורה כמו בסדר שמות שכתב איו ואיו ה' וסימניהון בל' ארמי בנתיהון דמלכיא מתגלגלין ובהתין ומייתין. ויאמר אל בנותיו ואיו. איו מלך חמת ומלך. בגללו לנצח יאבד רואיו יאמרו איו. האומרה אלי איו ה' אלהיך. ויגוע אדם ואיו. כי על הנאמר בבנות יתרו שם שם לו בנתיהון. ועל איו מצר חמת ומלך. דמלכיא. ועל בגללו מתגלגלין. ועל האומרה אלי שתחלת הפסוק הוא והרא אויבתי ותכסה בושה שם ובהתין. ועל ויגוע אדם. ומייתין. וכן בסדר וישב כתב מאכל ומאכל ד' פתחין וסי' בלשון ארמית. שלא בנפשיה פתורא דחבריה ובסל העליון מכל מאכל ומאכל שלחנו ומושב עבדיו. וחברו בדה“י ונפשו מאכל תאוה כי על ובסל שם סלא. על ונפשו שם בנפשיה על ומאכל שולחנו. פתורא. ועל חברו דחבריה. גם שראוי לפי זה להקדים ונפשו מאכל תאוה. אל ומאכל שלחנו. ורבים תמצא מאלה ודומיהן במסרה ובגמ' ג”כ סימנין להלכות כמו במציעא פ“ק סימן רמי בר תמא שליחא דמתיבתא דכוליה מסכתא ועוד שם סימן ניח”ף בי“ד ובמקומות רבים וכן עשו סימנין לזכור הפרשייות על הסדר. הראשון הנוח לך שיראו חיי מצחק וכו' או אחר אצלי בקבלה מרבותי לא ראיתיו בדפוס ראשית תולדות אברהם בראותו שרה יצחק להרן שלח יעקב ולקץ נגש מצרים. שמות ראה פרעה בשלחם שמע משפטי' ולקחת צוה שקלי' ולקהל הפקידי' קרא וצוה בשמיני זרע מצורע אחר יקדשנו הכהן סיני חקה. במדבר נשאו נרות שלח קורח פרה לבלק פנחס במטה הסיעה. דברים ותחנונים שומע אנכי שופט למלחמה באתי אתם תלכון ומהשמים תבורכנן. וכן יש מי שעשה סימנין למסכתות הגמרה ברכות ופאה ודמאי וכילא. שבע תרומות מעשרות ושני וכו‘. ועל זה הדרך הסימן הידוע לסדר של פסח קדש ורחץ כרפס יחץ וכו’ ולפרשיותיו משך תורא קדש בכספא וכו‘. ולבעלי הדקדוק ובפרט לר’ אלי' הלוי ז”ל כמה סימנין יפים ונעימי' בדרכים אלו וכן לבעלי העברנות סימנים מתוקים מדבש גם אתה כאלה תעשו ליום בבואכם לידי צורך זכירת איזה דבר כמו דרך משל מז“ל בתוספתא דמציעא ז' גנבי' הם ואלו הם גונב דעת הבריות המסרהב בחברו לארחו ואין בלבו לארחו. המרב' לחברו בתקרובת ויודע שאינו מקבל. הפותח לחברו חביות המכורות לחנוני המעות המדות והמשקר במשקלות. המערב חומץ ביין. תחבר לך מלות אלו גונב המסרהב בתקרובות חנייות במדה במשקל חומץ וכן תעשה משלש עשרה עקרים. ומהתרי”ג מצות כאשר תראה בסוף מאמר זה כל מצות עשה ולא תעשה במלה אחת לכל אחת לסימן בדבור מקושר קצת דבור על אופניו.

 

פרק ג: מהראשי תיבות    🔗

מאד נהנו ג“כ הקדמונים ועד היום להשתמש בלשון אחר של נוטריקין שהוא ראשי תיבות היינו לקחת אות הראשונה מכל תיבה אשר תהיה במאמר ההוא ולחבר ממנה תיבה אחת או תיבות ודבר זה בא על נכון בלשוננו הקדושה וקל וישר מכל הלשונות אשר בארץ. כאמרם פ' הבונה אנכי. אנא נפשי כהבית יהבית. נמרצת נואף ממזר רוצח צודד תועבה נצטדק נכונים צדיקים טהורים דכים קדושים כי הגם שהם דורשים האותיות לתיבות היינו הך לעשות מראשי תיבות אותיות מקובצות ובין זה ובין זה אנו קוראים לו ראשי תיבות ורז”ל נשתמשו הרבה מאד מזה וגם האחרונים כמו ר' יהודה היה נותן בהם סימנין דצ“ך עד”ש באח“ב. וכמו אביי ורבא הלכתא כרבא בר מיעלקנ”ס פי' יאוש שלא מדעת עד זומם להי העומד מאליו קדושין שלא נמסרו לביאה גלוי דעת בגיטין מומר אוכל נבלות לתאבון וסוכת גנב“ך רקב”ש פי' סוכת גוים נשי' בהמה כותיים רועים קייצנים בורגנים שומרי פירות וסימן הטרפיות לפוסקים דן חנק נפש פי' דרוסה נקובה חסומה נטולה קרועה נפולה פסוקה שבורה. וכן למשקים י“ד שח”ט ד“ס פי' יין דבש שמן חומץ טל דם מים ושבע כוכבי לכת עתה ידועים בשם שצ”מ חנכ“ל ורבים מאד הן זה נקל לכל אדם לעשותו אין צורך לי להאריך בו ללמדו רק להזכיר בו פרטים. ותחלה כאשר יזדמן לך לזכור עשרה דברים ויהא בם שנים או שלשה שראשי תיבותיהן אותיות דומות כנכב”ך רקב“ש דלעיל שיש בם שני ביתי”ן ויקשה עליך איך תדע איזו היא סוכת בהמה או בורגנין וכ“ש כשתצטרך לזוכרן בסדר צריך שתשתדל לקרות אותן ראשי תיבות בנקודותיהן ותשים כל אחד בנקודתו כמו אם תרצה לזכור מז”ל ז' דברים נבראו קודם שנברא העולם ואלו הן תורה תשובה ג“ע גיהנם כסא הכבוד בית המקדש ושמו של משיח תאמר ותזכור תת גג כבש. בחולם על תיו ראשונה ושוא בשנייה פתח גימל ראשונה וצירי בשנייה. כף חירק. בית צירי. שין שוא. ובכן הפרש הנקודות יבדיל לך בין זה לזה אך אם תהיינה דומות בנקודות ג”כ כמו דן חנק נפש דלעיל שיש בו ג' נונין שלשתן נקודות שוא שתבותיהן נקובה נטולה נפולה צריך שתצרף לאל א' האות שאצלה אלא שתצייר בדעתך האות השנית כתובה תחת הראשונ' או למעלה באמצע למען תדע שאין כל א' ראש תיבה כמו תחת נ' של דן ק' וכדומה וזכור זה. עוד תדע כי אם תצטרך לזכור דברים אשר לא מלשון הקודש המה תוכל לחבר מראשי תיבותיהם ג“כ תיבה או תיבות ואם תרצה לערב בם איזה דבר מלשון הקודש תוכל לעשותו אלא שתשתדל לשומו היותר שתוכל באותיות שאינם באותו לשון כמו ה”א חי“ת כ”ף עי“ן שי”ן שאינם בלשון איטליאה למען תדע תכף כי אינם לשון הקודש והפ“א רפא כמו שהיא או באות כפולה כמו אם תצא מביתך ע”ש ללכת לקנות לצורך השבת (שגם זו מצוה היא) י“ג דברים והקשה עליך זכירתך הגע עצמך שיהיו נקראים בלשון איטליאה נאדאנצ”י אוליא“ו פאנ”י ספיציא“י וינ”ו קאדנ“י אוו”י פולאמ“י פרוט”י דיז“ו פיש”י סא“ל אליט”ו תחבר לך ראשי תיבו' מהם. נ“א פסו”ק בעפ“ר פס”ח והבן כי שמתי בצים וחומץ בלשון הקודש להסיר שתי אלפין של אווי ואציטו שהיו מתחלפות והיו שלשה עם א' של אוליא“ו. והחי”ת והעי“ן תדע שהם לשון הקודש כי אינם נמצאים בלשון איטליאה ובית של ביצות להיותה סמוכה לעין של עופות תזכור בנקל שגם היא כן. עוד יש בם שלש אותיות פ' אמנם א”א שתתחלף בם. כי פא ראשונה של פסוק הרומזת פאני כבר נקודה קמץ כמו פאני השניה של בעפר הרומזת פרוטי היא רפה כמו פרוטי השלישית של פסח הרומזת פישי נקודה סגול כמו פישי ועל דרך זה תוכל לעשות כאשר תרצה לזכור מלות לשון אחר. או שמות מחברים ואנשים אשר לא מעמנו או מה שתצטרך להגיד בדרשת עם או זולת זה. ומעתה תוסיף משלך הבדלים וסייועים לעצמך לא אטריח עוד עליך בדברים על מזכרת הר“ת כי קל מאד הוא להשתמש בו כאשר יוסרו המעיקי' הנ”ל. לבד זאת אודיעך כי לרוב בני האדם נראה שבהיות התיבות המחוברות מהר“ת משמעות איזה דבר תהיינה יותר טובות הזכירה כמו ד”ן חנ“ק נפש שמשמעותו איש א' הנקרא דן הרג את הנפש יזכיר יותר ממה שיעשה יע”ל קנ“ס או גנב”ך רקב“ש שאין לו משמעות כלל. עכ”ז אני נסיתי ההפך שכל עוד שהתיבות המחוברות זרות בלי שום משמעות יותר קלות אצלי להזכר. והסיבה לזה הוא לדעתי כי כל דבר יותר זר יתחקה יותר בשכל כמו שנאמר במקומות ותמונות ולכן אותה המלה זרה תזכיר לנו יותר מהרה פירוש חלקיה. עכ"ז כל א' יבדוק וינסה לעצמו והמתישב לו והישר בעיניו יעשה:

 

פרק ד: להודיע איך תחבולת הזכרון מקומי הזה ממש כמו הכתיבה וצורך המקומות והתמונות מוכנים    🔗

ובואי להכנס בלימוד תחבולתנו זאת מהזכירה הנעשית ע“י דמיון מקומות וצורותיהן אמרתי לקרב אותה תחילה אל שכל הקורא ולגלות לו כי דבר זה ממש כמו הכתיבה על ספר גם כי לא ככתיבה בספרים למען יעמדו ימים רבים אלא ככתיבתך על א' מהפקנסים קטנים של זכרונות יום יום אשר לפי שעה למען לא תשכח תכתוב בו עד אשר תעתיק ממנו אל הגדולים הקיימים. או כי עשית רצונך באותו דבר. כן זאת תועיל לך אם אזניך תשמענה דבר מרבותיך או מחביריך או תמצא חדושים בעייונך עד אשר תכתבם. או מסמפר מה קושיית ותרוצים לשאול ולהשיב בישיבה. או נושאים ופסוקים ומאמרים לדרוש ברבים על מתכונתו. וכל הדומה לזה מדברים אשר אחר עבור זמנם לא תצטרך עוד להם ויתגדל תועלת מלאכה זאת על הכתיבה כי הזמן אשר לא תוכל לכתוב כמו שבתות ויו”ט ובהיותך בדרך במלון אשר אין קסת הסופר על מתניך ותשמע או תבין איזה דבר ותחוש פן יסורו מלבבך תהיה המלאכה הזאת לך במקום הכתיבה וכן בלילה כי לא שכב לבך ועיני שכלך תראינה איזה דבר הגון חזוי רישך על משכבך ריש מילין תאמר בסימני טהרה. ואף לאורך ימים יועיל כמו לדעת ע“פ התרי”ג מצות או סדרי משנה או דינים או זולת זה אם ירצה האדם לתת שכמו לסבול העמל לעבור על המקומות והדברים הנרשמים בהם יום יום ולא ישב ויסירם מלבו כי כן ישובו לו לזכירה טבעית ולא ישכחם עוד. בכן הסכת ושמע כי כאשר הכתיבה צריכה נייר וקילמוס בדיו רושם ועין רואה לכתוב ואח“כ לקרות. כן באשר אנחנו בו יהיו המקומות תחת הנייר והתמונות המושמות שם כקולמו' בדיו רושם והדמיון המחקה בעצמו אותו דבר בעת אשר תרשמהו שם ויחזור ויעלהו אל הכח הזוכר כאשר יהא חוזר וניעור הוא העין הרואה. ולכן כל תנאי הכתיבה הצריכים לעשותם תמה וברה ונגלית לעין קורא' מהרה חושה צריכים ג”כ בתחבולה זו שבצוני לומר כי כמו שצריך לכותב נייר וקולמוס ודיו מוכן ומזומן לכל אות נפשו אם ירצה לכתוב הדבר בטרם ישכחנו כן צריך שיהיה לבעל מלאכה זו מקומות ותמונות מוכנים כבר ובקיאות ליחס הדברים הנרצים להם. ולא ימתין לעת הצורך לבקשם או לחברם כי לא יצליח. וכאשר יופי הנייר ושיעורו ויופי האותיות משוערות בו לא גדולות ולא קטנות ומקום אורה בנונית ודברים אחרים. יהיו סבה לעזור עין האדם לקרות בקלות אותו מכתב או היותם בהפך יעכבנו. כן יקרה ג"כ בחקוי הענינים האלה וזכירתן לכן תנה לבך לי לאשר אומר מהן ואיך יהיו המקומות והצורות אשר תכין לך:

 

פרק ה: מה הם המקומות והמצאתם ורבויים:    🔗

המקומות אשר ישמשו לך כמו נייר בכתיבה כנזכר יהיו חלקי עיר או שכונה או חצר או בית או חדר אשר תהיה בקי בהם כחשכה כאורה ותדע ותשכיל ממוצא דבר מהם לאחריתו ומאחריתו לראשיתו בדמיונך כאלו אתה מתהלך לפניהם ורואה אותם בעיניך. אשר יהיו מחולקים ומחולפים ביניהם או מצד תמונתם וציורם כאילו תאמר שכונה רחבה או קצרה בבתים גבוהים או שפלים זה מזה. או במשכיות ופתוחי' או בית בחדרים רבים וגגותיהם וקירותיהם משונות וכלי תשמישם או חדר מחולק בזויותיו וחלוניו ושעריו וכליו כאשר נבאר ולכן שכונה אחת כלה עמודים ובתים שוים ודומים או בית ריק או חדרים כלם זה כזה לא ישוו ולא ייטיבו אלא כפי ההשתנות ביניהם יותר יהיו טובים ואותם תחלק במספר במפקד הכל מנוי ונפרד כהתחלק עלה נייר ודף מחבירו ושמוו אותם בדמיונך לעת הצורך ולעשות הכנה זו יחד עם הצורה אשר אומר לך אל ירע בעיניך לטרוח בו חדש ימים או שני חדשים ר“ל לעבור על מקומות אלו במחשבתך כפי חלוקתם ברורה ואמתית ולקבוע אותם בהקביעות חזק ואמיץ לא ימושו עוד עד אשר כל פעם שתרצה תראם כאילו יהיו לעיניך במרוצה ובמהירות כי יספיק לך טורח זה כל ימי חייך ולא תעבור עוד. ודע כי יש אשר בהעדר להם מקומות מצד אשר לא ראו מהם ולא יצאו מעולם חוץ לעיר מולדתם או זולת זה חושבים כי טוב לבדות מלבם מקומות וחצר או ארמון או בית או ציורים ולעשות מהם קנין חזק בדמיונם כאילו הם בנמצא ובעין ונראים להם וכן בצורות ישימו בם אנשים או דברים לא ראתה עינם וכל זה איננו שוה לי ולא ישר בעיני הגם שיש שחשבו להוסיף תקון לכתוב אותיות מציירים על נייר כי הלואי ויזכור אדם מה שבעיניו ראה פעם ופעמים כ”ש מה שלא היה ולא נברא אלא למשל היה ולא יהיה המקום קבוע בדעתו מעולם אם לא יהיה דבר שריר ובריר וקיים לבד זה מצאתי נכון אם בעשרים מקומות יצטרך לתקן א' מהם עד אשר יסכים יותר לצורת הדמיון נוכל להחליפו בדעתינו ממה שהוא באמת ולא זולת. עכ“ז לא אמחה ביד איש אשר ימצא דמיונו מספיק לכך וימצאנו מועיל לעצמו שיעשנו אבל על הרוב אין השכל גוזר בתועלתו ומתחילים בפרט לא יכינו להם כי אם מקומות נמצאים ומאשר ראתה עינם בשום פנים. אם יש את נפשם לראות בלמודם זה סימן ברכה והאמת כי כל שלימות וטוב תחבולה זאת תלוי ועומד בהיות לך רבוי מקומות וחזקים בציורך כי אז תצליח את דרכיך ואז תשכיל דברים הרבה ותוכל להחליף ולשנות כאשר יעשה בעל נייר הרבה אשר יוכל לכתוב ספרים הרבה. והיה מהפילוסופים בעלי חכמה זו שהתפאר שהגיע לסך שמונים אלף מקומות ויותר האמנם זה אצלי הבל וריק ולא איעץ כזאת לשום מעיין להטריח שכלו כל כך אשר יבלה ימיו בזה כי אאמין חמש מאות מקומות טובים ויפים מחולקים בחמשה חלקים יספיקו לכל משכיל יען אם ירבו עליו המושכלות יוכל לשים עשרה דברים בכל תמונה גם שתי תמונות בכל מקום כאשר נבאר בתמונות והיו לו חמשת אלפים מקומות. ובפרט המתחיל במלאכה זו לא יעמול להרבות מקומות והיה ראשיתו מצער ואח”כ ישגה כי בהתחלה די לו מאה מקומות ואח"כ מוסיף והולך. והדרך להרבות מהן הוא להיות גולה מעיר לעיר וממקום למקום וראיית ארמנות מלכים ושרים ובנינים שונים ובתים רבים ולהכיר אנשים ונשים לרוב ולנטוע אותם בדמיונו. ולסברת המאמינים שיועיל להמציא מקומות מדעתו תועיל קריאת ספרי מפת העולם כמו אגרת ארחות עולם לר' אברהם פריצול ז,ל וראות חלקי העולם והארצות מצויירים ולצייר' בדעתו כאילו היה שם וראה אותם אכן כבר שמעת דעתי בזה:

 

פרק ו: מתנאי המקומות לשיהיו כראוי:    🔗

השמר לך פן תעלה זכרונותיך בכל מקום אשר תראה. כי לא כלם יכשרו להצניע שם זכרון ידיעה או מקרא קדש כי אם אל המקום אשר תבחר שיהיו בו התנאים האלה. הא' לא יהיה המקום גדול ביותר ורחב ולא קטן מהכיל דמות בינוני אשר תשים בו. כי כאשר אם תכתוב תיבה אחת לבד ביריעה גדולה מאד ואח“כ תרצה לחברה עם זולתה ישוט עין הרואה ולא יקראנה מהר. וכן אם תכתוב פרשה אחת בשתי אצבעות נייר בכתיבה דקה לא תקראנה כי אם בעמל רב. כן יקרה אם תשים מושכל א' ברחוב גדול או בקעה או שדה או אחו או אם תשימהו בלבינה אחת או תוך חור קטן. ולכן לא אטה דעתי לשבח הלוקחים להם הרבה עיירות וכרכים אשר ראו להיות להם כל א' מקום א' כי לרוב גדלם לא יתחקה בם דבר קיים ועומד. גם לא אשר רצה ללמד ולמסור ל”ו מקומות בכך וגב היד וכיוצא לרוב קטנם. כי אם מדה בינונית כשיעור פתח שער א' מהבתים שלנו לא פתחי טירות מלכים ולא שערי דלת העם. ב' לא יהיו גבוהים היותר ולא שפלים ביותר ובזה נקח לנו שיעור חז“ל בסוכה וחנוכה לא גבוה מעשרים אמה דלא שלטא ביה עינא ולא למטה מעשרה טפחים דכלבוד לקרקע דמי לענין הזכירה. ג' אל תקח לך תבנית עגול ולא סובב כי מבלתי היות לו לא ראשית ולא תכלית ניכר ובכן הוא בלתי מחולק יטריד שכלך מאד. וכן תעזוב כל דבר מתנועע כמו קרון או ספינה אם לא שתהיה אניה גדולה ותחשבנה אסורה ועומדת. ד' אל תדמה בנפשך מקום מוצב בחשך ואפלה וגם לא בהיר מאד לעיני ניצוצי השמש תמיד. כי כאשר לא תוכל לקרות כתב בחשך ולא בשמש המבלבל הראות. כן ממש יקרה אל הדמיון המזכיר. ולא תקח מקום שאתה עובר בו תמיד כי ישתנה באולי ויטריד דעתך לכן אם תקחנו כל שנוי שיתהוה בו צריך אתה ג”כ לשנותו תכף למען לא יכחיש העין הרואה אל הכח המדמה. ה' לא תקח מקום הטנופת ומלוכלך ולא זבל ואשפות גם לא מקום זך מופלא בציורים ויפויים כי הדבר המטונף כאשר תסב עיני' מנגדו בהזדמנו לפניך כן תעשה במחשבתך ג“כ ולא תקבע בה המכוון מאתך והמצוייר מאד ויפה כאשר תתמהמה בהביטך בו להבין בשכיות חמדתו כן תתעכב בהעבירך בו רעיונך ולא תעבור אל השאר אשר תרצה לזכור. ו' תברח בכל יכלתך לקחת לא למקום ולא לצורה דבר אסור לך מן התורה ולא אשה יפה או זונה ולא ביתה ולא קלפים של צחוק וכדומה כי מלבד שיטרידו מזמותיך תעבור על הכתוב בתורה ולא תתורו אחרי לבבכם ומצות חז”ל על טהרת המחשבה וההיזהר מהרהורי עבירה. והגם כי יש מי שאמר לעשות המקום והצורה דבר נבלה ומכוער ביותר כי כן יעורר הרבה ויזכיר. לא כאלה חלק יעקב כי קדוש הוא לאלהיו: ז' לא יהיו המקומות רחוקים מאד זה מזה ולא דחוקים זה תחת זה כי כל א' מאלה יבלבל ראות המחשבה כמו בכתיבה כי אם בשווי ראוי כמו אמה מזה והאמה מזה. ויהיה ג"כ הפרש והבדל ביניהם. ואם לא תמצא מהם ממשיי' ונמצאים בכל תנאים אלו תוכל לתקנם מעט בדמיונך כאלו יהיה דבר מקרב או מאיר או מבדיל או מתקן כרצונך:

 

פרק ז: בהמצאת המקומות ודעת מספרם    🔗

את אלה תשמור לעשות ותכין לך דרך ושכינה ידועה אצלך בחנייות ובעלי מלאכה וסוחרים שונים או בתים בבנינים משוני' ומחולפי' ותרשום בציורך כל א' לחלק א' ומכ“ה לכ”ה תעשה סימן והבדל. או תקח לך בית מחולק לחלקי' ממובאו ופתח הנכנס עד גובה עלייתו או זולת זה. ותוכל לחלק כל חדר וחדר לעשרה חלקים דהיינו שתי מזוזות הפתח וארבע' בארבע' זויותיו לשלשה בין זוית לזוית וא' באמצע נגד הפתח המוציא מהבית. ותביאמו ותטעמו בצייור מחשבתך בטוחי' וידועי' בלי שגיאה ותחזיר עליהם תמיד כי אם יום או יומים תעמוד ולא תרוץ עליהם בזכורך ימסו כמו מים יתהלכו למו ותשכחם. ולהיות הסדר צריך להשמר בכל הדברים ובלעדו לא יהיה דבר שלם ובפרט בתחבולה זו הכרחי מאד והוא הודה הוא זיוה והדרה צריך אתה לרשום כמות המקומות האלה במספר. והגם כי עוד לי אליך מלין על המספר בסדר האלפא ביתא עתה אומה לך להשתדל לרשום לפחות כל חמשה וכל עשרה כי מהם יקל עליך לדעת בקירוב ג“כ אבג”ד וזח“ט ואמנם העשירייות תציירים שוני' כמו אם תשים בעשרה עמוד א' ובעשרי' ב' עמודים בשלשים מזלג שלש השיני' בארבעים שלחן או אבן ודבר רבוע בחמשי' חומש של תורה. בששים אגודת פשתן הנקרא שש. בשבעים שני כלבים שבעים ממאכל. בשמונים שני ברבורים אבוסים ושמני' בתשעים זקן כפוף קומה ושח לארץ. במאה אילן א' ישר. ואם יעברו מספר המאה יהיו עיני' פקוחות על אשר אדבר בהשתמש מהאלפא ביתות למספר ותלמוד משם איך תעשה. או אם תרצה תשתמ' מצורו' המספ' מהאומות 9 8 7 6 5 4 3 2 1 שהם א ב ג ד ה ו ז ח ט. בציירך הא' בעץ חנית קטן. הב' במגל קציר. הג' בשני ברזלים של סוס זה תחת זה. הד' במשור של חרש עצים. הה' בנחש. הו בויו של ברזל כפוף. הז' במחוגה פתוחה. הח' בשני עגולים זה על גב זה. הט' בוי' א' כפוף וראשו למעלה ואח”כ חוזר חלילה. אך בעד החמשה בין העשיריות הנ“ל תוכל לשים בכל חמשה יד אחת היא תראה לך בחמש אצבעו' מספ' החמשה וכן תוכל לשים בט”ו ובכ“ה ובל”ה וכולי ותמיד יד אחת עמה. כי מהשתנות העשירייות שלפניה ולאחריה תדע אם היא אחרי מספר העשרה או העשרים או השלשים כן כלם. וכל אלה הרשמים טוב כי תציירם בדעתך נתוני' לגבי המקום ההוא ותלויים כדרך שמחזיקים פה וניציא“ה ובמקומות אחרי' חנויות הסוחרים ובעלי מלאכה האות והסימן שלהם הקרוי אינס”י בייה והיא טבלה קטנה מצויירת או חקוי בולט קטן כמו חצי אמה ברבוע תלוייה ועומדת יוצאה חוץ מקירות החנות יותר מאמ‘. וכל זה למען לא תתערב ותסיג גבול התמונה אשר תרביץ אח“כ במקום ההוא לרמז המושכל עצמו. ואם תשאלני מאיזה צד ראוי שתתחיל המספר והסדר ובעברך עליהם אנה יהיה ראשיתך. הן אמת אשיבך להתחיל מימין לשמאל כדרך שאנחנו בני ברית כותבים. אך ג”כ צריך שתחזור פעמי’ רבות עליה' מן האחרון לראשון משמא"ל לימין יען ראוי שיהיו מזומנים בזכרונך אחור וקדם ומאמצע ומן הקצה כאלו הם בנויים לפניך או כתובים על מגלת ספר אם תרצה לדבר בם באמרי שפר:

 

פרק ח: מהצורות ותנאיהם    🔗

אחרי אשר הכינות המקום כאמור אשר הוא כמו הנייר לכתיבה יש לך לקחת הצורות או התמונות לשום בו אשר הם כמו הקולמוס בדיו. והצורה הזאת תוכל להיות או דבר שאין בו רוח חיים או בעל חי מרגיש או מדבר. אשר תמצ' דבר מתיחס לאותו מושכל שתרצה לזכור ותציירהו נתון באותו מקום באיזה אופן עד שכאשר יעלה בדעתך המקום והצורה אשר בו תזכור תכף המבוקש. כמו אם תרצ' לזכור מ“ש שהע”ה גאות אדם תשפילנו תוכל לצייר שם המקום שיוצא ממנו עשן הבית הנקרא מעלה עשן שיצא ממנו עשן גדול והוא יהיה קטן ושפל. או עץ ארז גדול כפוף או נשר יורד סמוך לארץ או אדם גדול הקומה מתכויץ ועושה עצמו קטן. אכן טוב בעיני ושבח אני את החיים מדברים היינו לשים לצורות אנשים חיים ולא דומ' ולא צומח ונא חי לבדו כי להיותם בלתי מתנועעים בטבעם או בלתי עושים מעשה אנשים לא יעוררו לך כח הזכרון אם לא שתשים מהם ביד או אצל איש מצוייר שם. כי אז מפני האיש ההוא תזכור הכל. ובכן אם בחרת לך שכונה בחנייות או בית מחולק כאמור הנה מה טוב טם תכיר בעלי החנות או הבית ההוא ותשימם נצבים שם פתח אהליהם לצייר מהם המצטרך בבא עתו. ואם לא תכירם אז תשים בם אנשים אחרים כלבבך. ובכן אם תרצה לזכור גאות אדם משפילנו כנז' יהיה לך כבר המקום והצור' ותדמהו בקומה זקופה. ובידו אגודת אזוב וכל כיוצא בזה בכל זאת אתה תבחר ולא אני. רק אזכירך מתנאי הצורות כאשר עשיתי מהמקומות. א) שתהיינה גם הן לא גדולות ולא קטנות ביותר. כמו אם תשים לזכור מ“ש דהע”ה יורדי הים באניות וגו' אנייה גדולה מאד תסתום המקום ותעבור משם ולא תראנה אל המקום שאצלה. או אם תשים לזכור ארץ חטה ושעורה וגו' גרעין א' של חטה או שעורה לא תחוש לו ותעבור מאצלו אל מול אחר כי כמו שלא ישלוט בו הראות לקטנותו כן לא תשורנו עין רואי המחשבה ותקון הדברים הקטנים היא לציירם בכמות רב כמו בעד חטה ושעורה אלומות שבולים מהם או שק מלא מהם ופיהו פתוח מראה מה שבתוכו וכן היתושים והנמלים והחגבים תדמה מהם כמות רב ותחזנה עיני מחשבתך אותם. וזכור זה. ב) שלא תהיינה נצבות שם באמת תדיר באותו אופן כי כאשר לא תצייר בם חדוש לא תתעורר מהם הזכירה. כמו אם תרצה לזכור גפן ותאנה ורמון ותחשוב לגפן מודלה על פתח בית א' ונטוע שם באמת או אילן תאנה נטוע שם או רמון בפועל לא יחדש לך החדוש הנרצה אם תא תשנה בם איזה דבר כמו שיהיו בם עלים של זהב או זולת. ג) שכל עוד שתהיינה הצירות משונות וזרות וכעורות ומעוררות שחוק או פחד או בהלה יותר בנקל יעירו דעתך לזכור מבוקשך. ד) שתהיינה הצורות דבר שיש בו רוח חיים מהטעם שאמרנו. ובפרט אנשים ונשים ממש. ה) שתהיינה פונות בפניהם לצד חוץ ונראות לנו נצבות וקופות ובטלות למען נוכל לשים בידם איזה דבר או לעשות שיתעסקו באשר נחפוץ. ו) לא תשים יותר משתי צורות למרבה במקום א' ואם תצטרך לשים נושא מסתעף לכמה חלקים ותרצהו מחובר במקום א' תוכל לצייר אותן החלקים בחלקי אותן הצורות כאשר נבאר עוד. ז) תשמור מהשיווי וההדמות שלא תתחלפנה לך ותתן האמור של זה בזה ושל זה בזה ודע שיש אומרים להכין המקומות רקים וימתינו לעת הצורך לצייר בהם הצירות יחד עם ההתיחסות הצריך ולא כן נראה לי כי לא יסבול כח הזוכר לזכור בפתע פתאום איזו צורה שמת שם ובאיזה התיחסות חברת אותה לאותו הדרוש כי אם שיהיו המקומות מוכנים עם צורת אדם בכל מקום ומקום. ובשעת הצורך נשים בידו או אצלו דבר מה או נצייר שיתעסק ויתנועע כפי הנרצה לכונתנו וכן יש מכינים מקומות יהיה בם איזה דבר רשום וממתינים לדמות הצורה בעת פקודתם ואז יבקשו התיחסות לצורה עם המקום ואח“כ לשניהם עם הנושא הנדרש להזכר. כאלו תאמר הנה מקום אתי זוית חדר א' אשר בו כיור נחושת לרחצה וארצה לתת שם דין א' בעסק פדיון הן אצייר אצלי שם פלו' הכהן כי הכהן נוטל ידיו לנשיאות כפים ואח”כ אדמהו ואשה לפניו עם בנה מבקשת לפדותו גם זה עמל הוא בעיני כפול ומכופל כי אם יהיה לך המקום והאדם מוכן כשתצייר אותו אדם ואשה לפניו עם תנוק וקערת כסף במעות תזכור בודאי אשר יזמת לזכור. א“כ כלל העולה הנראה לדעתי הוא שיהיו לך המקומות מוכנים כתנאים הנ”ל ובכל מקום צורת איש או אשה מוכנת גם היא בתנאיה האמורים וכאשר תרצה להזכר על ידם תפקיד בהם רצונך באופן אשר יבואר:

 

פרק ט: להשתמש במלות פסוק או דבר אחר במקומות וצורות    🔗

למען לא יהא כל רז אניס לך בתחבולה זו לא אחדל מלהודיעך כל אופניה ובכן דע כי תוכל להשתמש במלו' פסוק או תפיל' או דבר אחר שיהא שגור בפיך בעד מקומות וצורות יחד. וזה כאשר תקח לך פסוק א' או שנים או יותר או קצת דברים מהתפילות או משנה או מאמר או מה שיהיה מתורת ה' בפיך ותחשוב בו כל המלות זעירות כאילו לא היו כמו כל את על מן כי גם ודומיהן וכן כל מלה כפולה ודומה במשמעות' תשליך מרחוק במחשבתך. אשר על כן תבקש לך פסוקים או ספורים מנוקים ממלות זעירו' וכפלי' היותר שאפשר ואח“כ תשתדל ליחס על כל תיבה מבוקשת אם מצד רמז התיבה ההיא וכמו שתרא' בש' שלישי פ' ח' ואם ממקצת מאותיותיה שתדמם גדולות או מגון משונה מחביריהן. כמו דרך משל אם תרצה לזכור מאמרם ז”ל י“ב דברים יש לו למי שיש לו אשה רצון. עזר. חומה. חיים. עושר. ברכה. שלום. שמחה. כפרה. עטרה. כבוד. טובה. על ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך ובכל וגו' ואהבת יזכירך רצון שהוא אהבה התלויה ברצון את ה' אלהיך עזר שהוא העוזר האמתי בכל לבבך חומה שכל האיברים חומה מקפת ללב. ובכל נפשך חיים שהנפש חייות האדם. ובכל מאדך עושר שהמאד הוא הממון. והיו ברכה כד”א והיה ברכה ונותנת הויה. הדברים שלום הכולל כל הדברים. האלה שמחה כי כן תנאי השדוכין מתחילים אלה דברי הברית והם דבר שמח‘. אשר כפרה שהאושר הו’ בכפר' עונותיו של אדם אנכי עטרה שכל א' נוטל עטרה לעצמו. מצוך כבוד שהמכובד מצוה על זולתו היום טובה כי אין טוב כאורך הימים והזמן. וכן על דרך זה שתעשה בכל אשר יזדמן לך. וגם אם תצטרך למשוך איזה דבר ליחסו לאותה מלה אל ירע בעיניך כו בעברך עליו פעם ופעמים ישאר בדעתך בע"ה.

 

פרק י: בשימוש האלפא ביתא למקום וצורה ומספר    🔗

האלפא ביתא שלנו ג“כ מוכנת מאד וטובה להשתמש בה בעד מקומות ותמונות יחד וזה או מצד צורת האותיות או מצד המכון בם בשמותהם מצד צורתן ותוכל להתרגל בפתרון הצורות אשר נהגו הנערים לומר הא' בחביות. הב' בפה פתוח. הג בחרב. הד' בקורנס. הה' בולד בבטנה. הו' בחכה לציד דג. הז במקל הח' בכסא. הט' בסל: הי' קטנה. הכ' בסנדלים. הך' בגרזן. הל' בצואר ארוך. המ' פתוחה בוכה. הם' סגורה שוחקת. הנ כפופה דג כפוף. הן' פשוטה דג פשוט. הס' בעיגול. הע' בקרני'. הפ' בחוטם שקוע. הף' בסרבל ארוך. הצ' נטע פרחים. הץ' אילן. הק' בקובע: הר' במגל. הש' בשינים הת' ברגל פסח. או תדמה לעצמך תמונות אחרות בדמיון צורתן כפי שכלך ונטייתך. ולאלה תיחס הדברים אשר תרצה או כאשר הם או כאשר תדמה אותן אנשים חיים בצורות הנ”ל. כמו אם תרצה לזכור כמה מדות מגינות ראוי להשמר מהם. השכרות. הזוללות. הרציחה הגניבה הניאוף האונאה קשיות עורף גאוה כליות וכו‘. הא' בחביות תזכירך השכרות. הב' בפיה פתוח האכילה. הג' בחרב הרציחה. הד' בקורנס הגנב השובר ופותח דלתות בכלי’ כיוצ' באלה. הה' בולד בבטנה בטן הנואפת עובר ומתעבר על איש לא לו. הו בחכה איש מרמה הצד חבירו כדג. הז' במקל איש קשה עורף נצב במקל או צריך שבט לנו כסילים. הח' בכסא הגאוה יושב על כסא רם ונשא. הט' בסל הכילאי המצניע הכל בסלו. וכן כלם גם הצורות האלו יועילו לך לקחת האלפא ביתא בעד המספר כמבואר בפרק י“ב הבא לפנינו ואם עצד המכוון בשמותם הלא תראה אומרם ז”ל שבת פ' הבונה א“ל רבנן לריב”ל אתו דרדקי האידנא לבי מדרשא ואמרו מילי דאפי' בימי יהושע בן נון לא איתמר כוותייהו. אל“ף בי”ת אלף בינה וכו' מ“ט פשוט כרעיה דג' לגבי דלי”ת שכן דרכו של גומל חסדים לרוץ אחרי דלים. וכו' פי פתוח פי סתום וכו‘. ואתה תשים בעד האלף איש גדול או חכם אלוף וראש. בעד הבי“ת בעל בית רשום. בעד הגימ”ל איש גומל חסד ידוע לך. בעד הדלי“ת איש דל ומסכן. בעד הה”א איש מתן ונדיב נותן ואומר הא הא לך. וכן עד גמירא ותיחס להם רצונך בחכמה ואם תשכיל עשה לך גם אתה אלפא ביתות של אלנות ונטעים בהמות חייות ועופות. כמו ארז ברוש גומא דרדר וכו’. אריה בקר גמל דוב וכו‘. אווז ברבור גזם דיה וכו’ ואנשים ונשים וכבר עשיתי אני לעצמי אלפא ביתות על סדר פסיקי החיה וכל בהמה רמש וצפור כנף מלכי ארץ וגו' בחורים וגם בתולות וגו' אחת של חייות אחת של בהמות אחת של צפרים אחת של שרים וכו‘. ועשה בתבניתם בקיאות גדול ואחר תיחס אליהם הדברים אם מצד אותו דבר או מצד האותיות כנ"ל אולי יעלה ליד. אף כי אזכירך כי כל המקומות ותמונות אשר תמצא ידך לעשות בסדר האלפא ביתא עשה כי הם טובים מאד מפני כיון המספר אשר יכוננו יחדו אליך כאשר תסדרם באופן אשר אראך בפ’ אחרון של שער זה בעה"י:

 

פרק יא: לקחת אנשים ונשים למקומות וצורות ואופן לשים עשרת הדברים בכל א' מהם:    🔗

אפשׁר להשתמש ג“כ מהאנשים ונשים למקומות וצורות יחד כאשר תגבילם בסדר נאות או שתחקה בדעתך היטב אנשי בית הכנסת אחד דרך ישיבתם ומקומותיהם או מסובים בסעודה אשר ראית פעם אחד ותציירם כמה פעמים בדמיונך עד ישארו קבועים בו. או כי תשימם כרצונך בסדר אלפא ביתא כאשר אלמדך לפנינו באיזה מקום שתרצה ויען אם ככה תעשה וגם בכל מקום שתהיה שם צורת אדם כאמור לעילא יזדמן לך להפקיד באדם א' כמה דברים כי לא כל חלק וחלק של מאמר א' או סעיפי דין א' או חלקי דרוש א' תוכל להציב לבדו כי יצטרכו לך אלפי מקומות ואנשים למעט מהדברים. טוב כי תדע אשר תוכל לשים בכל אדם י' דברים מחולפים דהיינו א' על ראשו ב' בפיו ג' ד' בשתי ידיו ה' לחזה ו' לטבור ז' ח' לשתי ברכיו. ט' י' לשתי רגליו. וכבר היית יכול להתחיל' מרגליו ולבא למעלה אבל אין זה נכון אצלי יען כבר אמרנו שצריך לשמור אופן ההדמות שיהי' כמו המעשה האמתי. והנה בהביטך לאדם תחלה תביט אותו בפניו ואח”כ משם ולמטה ככתוב מראשו ועד רגליו לכל מראה עיני הכהן. וא“כ כן ראוי שתעשה גם בפועל המחשבה. המשל בזה אם תרצה לזכור מאמרם ז”ל עשרה דברים קשים נבראו בעולם הר קשה ברזל מחתכו ברזל קשה אש מפעפעו אש קשה מים מכבין אותו מי' קשי' עבי' סובלי' אותן עבי' קשים רוח מבזרת רוח קשה גוף סובלו גוף קשה יין שוברו יין קשה שינה מפיגתו שינה קשה מיתה מבטלתה מיתה קשה צדק' מבטלתה שנא' וצדק' תציל ממות. תצייר בדמיונך האיש שבמקו' ההוא עם הר קטן על ראשו. חתיכת ברזל בפיו. אור של אש בידו הימנית. צלוחית מים בשמאלית עב קטנה של מוך בחזה. רוח יוצא מטבורו. גוף כפל קטן תלוי בברכו הימני. קנקן יין תלוי בברכו השמאלי‘. ב’ עינים סגורו' על גב רגלו הימני‘. גלגלת מת לרגלו השמאלי ועני לפניו מקבל צדקה. ובכן תוכל לחלק מכוונך כרצונך ובמעט צורו’ ויהיה יות' מקובץ וע“כ מוכן מהרה לזכירה. ואם כל נתח מדרושך לא יתחלק מעשרה כי אם א' לששה וא' לשמנה. זאת תעשה למען דעת כמה מהם שמת בו ולא תחפש במחשבתך אם יש בו יותר או לא תדמ' מסמר ברזל תחוב בחלק האחרון והיה בבואך עדיו בציורך ודאי תעמו' ותעבור אל האיש אשר אצלו. רק בזה הזהר לשים הצורות האלה באדם א' קטנות למען לא ימנעו ממך ראות החלקים ברור כמו ההר שתצייר על ראש הנ”ל לא יהיה גבוה ותלול כי אם מהמצויירי' או מאותם שעושות הנשים של בצק לחג השבועות וקורות לו הר סיני. וכן העב הנפל והקנקן כלם קטני‘. ותשים אלו הדברים בסדר. ראשון על הראש. השני בפה. וכו’ ועם ההרגל בנקל תזכור מספרן שהדבר שבחז' הוא החמשי ורגל שמאל תשיעי ויד ימין שלישי והטבור ששי וכן כלם כסדר ושלא כסדר. ואפשר ג“כ לשים בעדו צורות בהמו' חייו ועופות וללמוד ג”כ מחלקי גופותם כמה מקומות. אך אין זה ישר בעיני לכן לא אאריך בו זכור והבן כאמור כי הוא טוב יפה ומועיל:

 

פרק יב: בתקון האלפא ביתא למספר כ"ה    🔗

הלא אמרתי לך בפ' שביעי דלעילא צורך הסדר בכל מלאכה זו כי יפיה תלוי בדעת כל דבר במספר במפקד. ודע כי בדבר זה נבוכו כל חכמי יועציה אשר לא מבני ישראל המה כי הוקשה עליהם ללמד דעת המספר כי אם בתמונות כפי כתבם נוספו' מחוץ על הצורה הרומזת כאשר הוריתך מהעשירייות בפ' הנ“ל. וזה מהעדר המספר ברור ונודע באלפא ביתא שלהם כאשר בלשונו ובלשונינו אשר לא לחנם קדוש יאמר לו. לכן טרחתי אני ותקנתי כל האלפא ביתא עד שתראה ברור מספר עשרים וחמשה. באופן זה. תסיר ותניח מהצד ג' אותיות מהכפולות והם ם' ן' ף' וסימן מנ”ף והיו כלא היו. אח“כ חשוב עד אות היו”ד הכל יודעים שהם מספר עשרה. כ' כפופה תהיה לך לי“א וך' פשוטה י”ב הל' י“ג כי כן היא ג' במספר קטן. המ' פתוחה י”ד גם היא ד' במ“ק הנו”ן כפופה ט“ו. הס' ט”ז. הע' י“ז. הפ' י”ח. הצ' י“ט. כלם כן במ”ק הץ' כ‘. הק’ כ“א. שכן היא א' במ”ק הר' כ“ב. הש' כ”ג הת' כ“ד. ותמונת אות משולשת כזה ∆ לכ”ה ובמעט מהעייון תחקה זה בדעתך ודי. ובכן אם תעשה אלפא ביתא של נטעים ואילנות או בהמות חיות ועופות כאשר רמזתי לך פ' י' לעיל או אנשים ונשים באיזה מקום שתחקה אותם יהיו לך המקומות והצורות והמספר והסדר הכל יחד. בתקון אשר עתה אוסיף אליך. כי יען גליתי לך דעתי כי כל אשר תוכל לחקות באנשים ונשים חיים וניכרים אצלך טוב שתעשנו מכל יתר מיני ההמצאות אשר תשמע ממני ומזולתי. תמיד יהיו דברי מכאן והלאה על דרך זה. ר“ל בהנחה שיהיו צורותיך חיים מדברים. לכן אם יצא לך לטובה בעשותך מקומותיך בדרך ושכונה א' ולצורה בעלי הבתים והחנייות יודעיך ומכיריך הרי זה טוב. וכן אנשי בית הכנסת כאמור לא תוכל לעשות מהם אלפא ביתא כי צריך לקחתם כאשר יזדמנו ולעשות להם מספר צריך שתשתמש בתחבולה אשר למדתיך בפ”ז דלעיל מהחמשייות והעשירייות ואם תרצה להוסיף ביניהם בג“ד וזח”ט תקח מצורות אלפא ביתא מהנערים אשר הראית בפ“ט וע”פ מספר זה תשימם על ראשם כמבואר שם. אך אם יהיו לך מקומות ריקים בשכונה או בחלוקי הבית אשר חלקתי לך פ' ז' ותרצה לשים לתוכם לצורה בני אדם או שתקח לך בלי היות לך צורות פרט ים צירת בני אדם וזה מאד נכון אצלי. ותשימם סביב סביב בחצר או פרוזדור או חדר גדול צא ועשה כן. בחר לך אנשים היותר שתוכל מחבירך או שתכירם ויהא לך עסק או חברה עמהם וסדרם סביב סביב בשמותיהם בסדר אלפא ביתא כנ“ל כל א' פונה קצת לחברו דהיינו א' אל הב' הב' אל הג' וכן כלם ויהיו למשל אברהם ברוך גרשון דוד הושע ופּסי זרח חזקיה טוביה ראובן כהן לוי משה נחמיה סעדיה עזריאל פנחס צמח צדיק קלונימיס רפאל שלמה תם. ואשה אחת. ואם לא תמצא באיזה אות איש כלבבך תוסיף או תגרע משמן או קח שם היחס בעד שם העצם או תשים שמו אשר יקראו לו בלשון לעז אשכנזי איטלקי יוני או כפי המקום אשר אתה בו או כנויו. ובעד כזבן וכהן יטן מעט הם הנקראים בשמות יתחילו בכף בעד כזבן תקח איש ידוע לך לדובר שקרים תמיד והאמת (במקרה כי לדעתי לא יקשה מציאותו בדור הזה בכל עיר). ובעד כהן איש פלוני וכהן הוא ממכיריך. ותזכור שהכהן הוא י”ב סמוך ללוי שהוא י“ג ובעד צדיק תשים איש חסיד בעל מעשים טובים אם תכירנו ותזכור שהוא כ' ופן ימצאו לך כ”ח מקומות וצורות ומספר הכל יחדיו ואם תרצה לעשות לך עשר אלפא ביתות ויותר תוכל בשומך על הכהן א' מסימני העשיריות אשר הראיתיך בפ' ז' ותדע אם היא אלפא שנייה או שלישית או ששית ומהרה תוכל להוסיף על כ“ה או על נ' או על ע”ה אותו האות ותדע מספרו בדיוק. שמע והבן במראה והנסיון וההרגל יעזרוך כי אני בעצמי מצאתי אין לי מאד בתחבולה זו וכל אשר חנני ה' לא מנעתי ממך בעין טובה ונפש נדיבה:

שער שלישי

 

פרק א: כציור המכוון במקומות וצורות וההתיחס אליהם ותחלה מהדומם והצומח:    🔗

עתה באתי להשכילך בינה מהחלק היותר הכרחי וקשה אשר במלאכה והוא אחרי אשר הכינות בלבבך המקומות והצורות מוכנים להיות לך דרך להפקיד בם מכוונך ביחס ודמיון יעיר בנקל כח זכירתך להם. ועם היות כי לא אוכל ללמד על הפר' על כל דבר ודבר כי יצרי מעללי איש העולים על הלב לאין תכלית וגם א“א לתת סדר מתמיד לכח המדמה כי כל ח' ימציא לעצמו יחס לזכור כפי נטיית דמיונו. מ”מ ללמד על הכלל כלו יצאתי בזה ובזה וישמע חכם ויוסף: כל דבר אשר תבקש להזכיר לעצמך יהיה או עצם נראה או בלתי נראה או מקר' נשוא בעצם. והנה העצמים הנראים הם או דומם או צומח או חי או מדבר או השמים וצבאם. א“כ אם תרצה לזכור מאיזה דבר דומם או צומח תוכל לציירו מהדבר כמו שהוא או מסגולתו או מאיזה א' ממקריו. או מדבר דומה או רומז לו. או משמו. או מאדם או בעל חי נקרא על שמו וזולת אלה. כמו במשל אם תרצה לזכור מאבן אחת או מזהב או מכסף או מעות תוכל לציירם כמות שהם דהיינו אותה האבן או כלי או חתיכת זהב וכסף או כיס של מעות נתון במקום שיחדת לך או ביד האיש המושם לצירה. או דבר דומה לאותה האבן או מאיר ומזהיר או משמח או מתקיים כזהב וכסף. או משם האבן והזהב הן בלשון הקד' או באותו לשון שאתה נהוג בו או מאדם עשיר או צורף שאתה מכיר. או ממאמר של תורה דכתיב בה הנחמדים מזהב וכדומה ואם רצונך לזכור ים או נהר או מעין או תציירם ממש לפני מקום התמונה או תתן ביד הצורה כלי גדול שופך מים. או עולה ומשקה ומטביע בו איזה א'. או מן השם כללי או פרטי של אותו נהר בלשון הקדש או בלשון לעז שלך. או מחכם שאומרים עליו ים החכמה או מעין נובע או איש דומה בשמו לשם אותו ים או נהר. או מספן הולך ובא תמיד בימים ובנהרות או מאיש שמו בם בתבונה. וכן האש או תציירנו בעצמו לבת אש או גחלים דולקים שם או דבר חם שורף. או נר דולק ביד התמונה או ממקום או דבר ששרפו אש או משמו איך שיהיה או מהתורה מימינו אש דת למו או משם איש דומה באותיותיו לאש. או נפח נופח באש פחם תמיד. וכן אם תרצה לזכור מאלן של תמרים תציירנו כמות שהוא במקום ההוא נטוע. או תתן ביד איש התמונה לולב או תמרים. או תשים אצלו אדם צדיק על שם צדיק כתמר יפרח. או אשה ושמה תמר. וכן כל זרע ונטיעה צמח או פרח שיהיה תבקש רמז מאיזה צד מהצדדים הנ”ל. ואותו הזהב או ים או אש או אלן או מה שיהיה כל עוד שתדמהו משונ' ובאופן משונה ביותר כגון האבן או הזהב נעשית באיזה חקיקה. הים זועף. האש מלהט בחוזק. האילן של כסף. וכדומה והצורה עושה בם איזו פעולה זרה זכור תזכרנו עוד. וזכור שהאופן שתחקהו ירמוז ג"כ פירוש המכוון. כמו שאם תרצה לזכור פסוק כובד אבן ונטל החול וכעס אויל כבד משניהם. תדמה אבן על שכם הצורה גדולה ומכבדת מאד ושק קטן מלא חול תלוי בצוארו מושכו למטה ואיש לפניו עושה שטויות ופניו זועפים. ואם על שדה איש עצל עברת תדמה שדה ואיש הצורה בתוכו יושב בנחת בידים חבוקות. וכן כלם ותפק רצון מה':

 

פרק ב: מהבעלי חיים בלתי מדברים. והאדם:    🔗

כל דבר שיש בו רוח חיים זכרהו ונקבהו ג“כ או ע”י עצמו ממש. או מטבעו או מדותיו הידועות לך. או מאחר דומ' לו בכך או שמו או אחר כשמו או מפעולותיו ומלאכתיו אלא שהבעלים חיים אם תוכל לתקנם בדמיון שיעמדו באיזה צד או יעשו איזה תנועה. יעזרו ביותר וירמזו בפרט אל המבוקש מאתך כאילו תאמר ברצותך לזכור אריה שאג מי לא יירא תצייר שם אריה ממש ופיהו פתוח לעומת הצורה והיא תעמוד מבוהלת ויראה ממנו. או איש גבור כארי ידוע לך צווח לעומתה. או חתיכת בגד מגוון הארי הנקרא ליאונאטו. או מחתול הנקרא אריה קטן וכתר על ראשו. או מאדם ששמו יהודה המכונה אריה. או צפורני' טורפות וכתר עליהן. ואם תרצה לזכור לך אל נמלה עצל זכור תחלה מ“ש פ”ה מש“ב לצייר הדברים הקטנים בכמות גדול ותדמה נמלים רבים באים ורצים לפני הצורה העומדת בידים חבוקות. או שהצורה תראה היות ברגליה חולי הנקרא מהנמלה. או איש זריז ומהיר לאסוף הון. או מהוראת שמה ממש. או בר צבור תוך חורי עפר וכיפים. וכן תעשה לכל יתר הב”ח בלתי מדברים. אמנם האנשים יקל ציורם מאד מחמת הצדדין הרמוזים לעיל וגם זולתם. לכן אם תכיר אותו פלוני ותציירנו שם הוא בעצמו הרי טוב. ואם לא המשל בזה תרצה לזכור עזרא הסופר תרשום איש חצרני מקנא לטוב אחיו בני ישראל. או איש וקסת סופר במתניו. וקולמוס לאזנו. או איש ששמו עזרא או איזו אחת מתקנותיו שעשה או ספרו שבכתובים. או ספר תורה שכתב הוא. או אחד עוזר ותומך לנופל וכיוצא בזה. ואם תוכל לשים שנים או שלשה מסימנים אלו כאחד הרי מוטב. ועוד תעיין בפ' ט' שלפנינו מהשמות:

 

פרק ג: מהשמים וצבאם:    🔗

חלקי השמים וכל צבאם הנראים לעינינו בציירם כאשר הם. דהיינו בעד שטחיות האויר הקרוב לרקיע נדמה יריעת משי פרוסה ונטויה מגוון תכלת מלאה ככבים קטנים. הככבים בתמונה שרגילים לצייר אותם בחמשה קצוות כזה

מאירים כזהב השמש בפני אדם ונציצי אור סביביו כזה

הלבנה בפני אשה מחולק' כחצי עיגול ובקשת נהפך כזה

או השמש איש יפה מזהיר לבוש מכלול וצורת השמש הנ“ל על ראשו. והלבנה אשה צנועה ויפה וצורת הלבנה הנ”ל על ראשה. וכן החמשה ככבי לכת האחרים שבתי. איש זקן ובעל שנאה ובגדיו קרועים. צדק. איש צדיק עשיר ופניו מצהילות לבוש חמודות. מאדים. פריץ ואיש דמים מלא ברזל ועץ חנית ושערו אדום. נגה. אשה יפה עד מאד. ככב איש הולך בשליחות כה וכה בבגדי רץ אורח. וכל אלה בככב א' על ראשם. גם מצד שמם נוכל לציירם. כמו שמש בית הכנסת במקום שמש. מפה לבנה במקום לבנה. דם במקום מאדים וכו' אך הי“ב מזלות טלה שור תאומים סרטן אריה בתולה מאזנים עקרב קשת גדי דלי דגים יקל לציירם בצורתם ממש כי הם צורת ב”ח או כלים. גם יש רשמים נהגו בם חכמי האצטגנינות לרשום בם השבעה ככבי לכת והי“ב מזלות ישמשו ליודעים בם היטב ואלו הן: שבתי צדק מאדים חמה נגה ככב לבנה טלה שור תאומים סרטן אריה בתולה מאזנים עקרב קשת גדי דלי דגים אך לציירם בדמות אנשים וב”ח יותר יפה בעיני כי כן נוכל לרשום אותם מתנועעים ועושים רצוננו. כי על כן אמרתי טוב מאד כל עוד שתוכל לעשות התמונות אנשים מכל דבר זולתם: לקות השמש והירח נדמה אדם מלקה ברצועה לאיש או אשה אשר דמינו בצורת שמש ולבנה. או שיהיו מעוטפים שחורים וכן לאשר ידע בחכמת האצטגנינות יקל למצוא אופן לתת צורה לכל ככבי השמים וכסיליהם או מצד שמם או מצד סגולתם וצדדים אחרים:

 

פרק ד: מהפעולות והמלאכות:    🔗

הפעולות הנראות הטובות הנה או רעות יקל עליך לרשום אותן כשיהיו לך תמיד הצורות אנשים ממש עומדים במקומותיך כאשר ייעצתיך. ותחקם מצד הפּעולה או כליה או הפועל. ר“ל שתזכור הפעולה בעד הפועל והפועל בעד הפעולה. כמו האכילה והשתיה תדמה הצורה אשר במקום ההוא אוכלת ושותה ותזכור מאיש פלוני הזולל והסובא. הדבור בפה פתוח ולשון מתנועעת ותזכור פלוני בעל שפתים. ההריגה שיהיה חרב ביד הצורה ותהרוג איש נופל תחתיה. הגניבה שתסתיר איזה דבר תחת מלבושיה שגנבה. וכן כלם. או אם תשים שם בעד האכילה ושתיה אדם ניכר אצלך לזולל וסובא. או כלב או חזיר. ובעד הדבור איש לשון אי עוף הפאפאגאל”ו. ובעד ההריגה רוצח או נרצח ידוע לך או דוב אורב. ובעד הגניבה גנב מפורסם. או חתול לוקח בשר מבית הבישול וכו‘. או אם תשים לפני הצורה שלחן ערוך ירמוז האכילה. או כמה לשונות יורו על הדבור. או כלי זין מלוכלכי’ בדם יורו על ההריגה או ממון נחבא בסמרטוט בזוית יזכיר הגניבה וכיוצא באלה: וכן המלאכות אם תרצה לזכור אורג תופר או בונה או כותב תדמה הצורה עושה כן. או תחקה במקום אצל הצורה איש בעל אותה מלאכה בקי ורשום יושב שם וממנו תזכור מאותה מלאכה. או תשים שם איזה כלי ראשיי מהאורג או תופר או בונה או כותב ויזכירוך המלאכה. א“כ כל ספורי התורה או כל דבריהם ז”ל וכן כל הדינים שיש בהם מצות עשה או לאו שיש בו מעשה וגם הלא תעשה מצד הפכם לא יקשה עליך להצניע' באופן הנ“ל ע”כ לא אעמיס עלי ועליך לתת לה פה משל מאלו כי לקלים המרוץ בם:

 

פרק ה: מהדברים הנמצאים והווים ובלתי נראים:    🔗

אמנם הדברים הנמצאים הווי' ופועלים אבל הם נעלמים מן העין זה ממה שיקשה עלינו מאד לציירם. אחרי כי כל דבר אשר לא תחזינה עינינו לא נדע מה נעשה לציין אותם בדעתינו כמו הבורא יתברך אשר אין לו דמות הגוף ואינו גוף. ויצטרך לך זה פעמים רבות אם בעל תורה אתה ובה' מחשבותיך. וכן המלאכים והשטן והמזיקים הנשמה האויר והרוח ג“ע גיהנם וכדומה לאלו איך נדמה אותם ואיך נציירם. בזה עיינתי הרבה מאד כי לנו בני ישראל אשר נאסר לנו פסל וכל תמונה יהיה זר מאד. ע”כ אמרתי תוכל לדמות בדעתך ה' ית' באש אוכלה על ראש הצורה הקבועה במקום ואשר תרצה לרשום תרשמנו באותה צורה והיא תעשה מה שתרצה לשם ה' ית' כמו דרך משל ברצותך לזכור מז“ל שהלוחות היו ששת טפחים שנים ביד הקב”ה ושנים ביד משה וכו' תשים הלוחות ביד הצורה שהאש על ראשה ואיש שמו משה לפניה מחזיק גם הוא בקצה שלהם וגוב' וחוטפם וכן מז“ל כשעלה משה למרום מצאו להקב”ה שהיה קושר כתרים לאותיות וכו' וכן תמיד אך המלאכים אין בהם איסור לציירם בדעתינו בעוד אנו במלאכה זו בגוף. אחר שהיו גם הכרובים כרביה פורשי כנפים ולכן כשתרצה לזכור ממלאך תציירהו בחור טוב תאר מאד בעל כנפים ובידו מה שיהיה רמז למשמרתו כמו למיכאל תתן בידו צלוחית מלאה מים. לגבריאל אש. לאיריאל אבוקה של אור. ולרפאל כוס של עיקרין. השטן והמזיקים תדמם אנשים שחורים ככושיי' וקרנים על ראשם וכנפיהם ככנפי העטלף. ומלאך המות בסכין או מגל בידו. הנשמה נערה יפה רזה ודקת הגוף מלובשת מעיל בוץ לבן כשלג דק מאד. האויר והרוח איש ולחייו נפוחות מוציא מפיו כמה נצוצות ממושכים של רוח חזק מאד. הגן עדן כשמו כן הוא צייורו גן פרחים ועדנים וצדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם ונהנים. הגיהנם שוחה עמוקה ורחבה מאד מקום חושך ואפלה אש וגפרית ומלאכי חבלה מכים ושורפים כמה נשמות. וכן תלמד לעשות בכל דבר דומה לאלו. ודי בזה הערה:

 

פרק ו: מהדברים ומקרים שאין להם נושא אלא בעצם. ותחלה מהמדות וההפעלייות:    🔗

ראה זה מצאתי לעצמי ג“כ קשה הצייור במאד מכל העולה על הדעת לעשות ולדמות והוא הדבר אשר איננו כלום בעצמו כי אם נשוא מזולתו כמו מדות האד' טובות או רעות כקנאה תאוה וכבוד נדיבות רחמנות גבורה ודומיהן. וההפעליות כמו הכעס הבושה היראה. ומה' יתברך ההבנתה הידיעה הסבלנות החכמות למיניהן. הזמן שנים, חדשים ימים ולילות ושעות וכל כיוצא באלו. ולמען לא תחזור כל במלאכה ז' אמרתי אודיעך איך תעשה. כל המדות וההפעליות הנ”ל תוכל לציירן או מצד הרושם המראים מחוץ בבעליהן או ע“י איש ידוע אצלך שתהיה בו בייחוד אחת מהנה. אי אחד מספורי התורה או ב”ח שתהא מיוחסת לו. ואם ידעת ברמזי המצריים קראים גיירו“ג ליפיצ”י יועילו לך מאד כגין הקנאה איש ועיניו בולטות ופניו רעים וגופו רזה ונחש כרוך על צוארו. או קרח בן יצהר. או הדיה למינה ניביי“ו בלע”ז שאמרו עליו שמקנא. אפילו בבניו בראותו אותם שמנים מכה אותם בפיו. התאוה איש ופיו פתוח וידיו סגורות! ולפניו אותו דבר שתרצה לרמיז שיתאוה אם ממון או אשה או מאכל. או בלעם בן בעור או זאב. הכבוד אדם זקוף קומה בעינים רמות ועשן עולה מראשו. או המן האגגי. או הטווס פאונ“י בלע”ז. הרחמנות נצב בצוואר עקום וידיו זו לזו זקופות כמעט בוכה. או אברהם אבינו עליו השלום או יונה מנהמת על בניה: הגבורה אדם חזק ומשבר עמוד מים. או שמשון הגבור או שור פר מקרין. הכעס איש ועיניו אדומות מוציא רוח מנחיריו ומגזים באצבעו. או אחשורוש או הדוב: הבושת משים ידיו על פניו בד“א כסתה כלמה פני ומסתתר אחר הגדר. או אדם וחוה: או הגמל שצנוע בכל דרכיו: היראה עומד מן הצד ומרתת. או איוב ירא אלקים. או השפן קוניליי”ו בלע“ז. או תשים שם איש ידוע לך היותו בטבע מקנא או מתאוה או גאה או, רחמן וכו' ובה' יתברך כבר אמרת אחרי שתדמה אש אוכלה על ראש הצורה הנצבת תצייר בו רמז אותו דבר. בכן א”ת לדמות השגחת ה' תצייר ראש האיש ההוא מלא עינים ונר קטן שעוה בידו בודק בכל מקום. ואם הידיעה תציירנו תוכן אסטרוליגוס בתמונה של י"ב בתים לפניו מודיע עתידות או כמה כלים בכיסוים מגולים לפניו ובלי כסוי. הסבלנות האיש ההוא ישליכו בו אבנים והוא יתן ידיו זו על גבי זו ויקפוץ פיו ויטה שכמו. או תשים בעד ההשגחה אדם ניכר לך משגיח בביתו על פכים קטנים. או עוף הנשר דק הראות מאד. ובעד הידיעה חכם שבדורך. או נחש טוב ובעד הסבלנות צדיק שתדענו סובל יסורין באהבה. או שה אחד. וכן תעשה לכל הדברים הפנימיים ובלתי נראים ובדרך זו תלך:

 

פרק ז: מהחכמות וי"ג מדות הגמ'. והזמן שנים חדשים שבועות יום ולילה:    🔗

אם יצטרך לך לצייר החכמות למיניהן תצייר שם אדם רשום באות' חכמה מן הקדמונים כמו רבינו הקדוש במשנה אביי ורבא בגמ' ר' שמעון בן יוחאי בקבלה ר' דוד קמחי בדקדוק הרמב“ם ברפוא' בן עזרא בתכונה רלב”ג בפילוסופי‘. ר’ אלימי מזרחי בהנדס' ר' שם טוב בהגיון. מיסי' ליאון בעל נופ' צופי' בהלצה. ר' אברהם פריצול במפת העול' קוסמוגראפי“א בלע”ז וכו‘. או מחכמי א“ה כמו גאלינ”ו ברפואה טולומיא"ו בתכונה. ארסטו’ בפילוסופיא איווקליד“י בהנדסה. אוירוא”י בהגיון ציצירונ“י בהלצה וכו‘. ואם לא תדע לציירם בדעתך תמצא להם דמיון או מצד שמם או כינוים או מעשיהם או מצד שם החכמה עצמה כמו שיתבאר בפ’ הבא בציור השמו' או תוכל להפקי' שם אדם חכם או מעיין באות' חכמה מיודעיך או מכיריך. או תשים בעד הדקדוק מי שיקלוף מטה אחד עד שיעשנו דק. למשנה א' בספר משניות גדולות פתוח' בידו קורא ושונה לגמ' שנים מתוכחי' בהמיה רבה. לרפואה מחזיק בידו כוס של שתן. לתכונה כלי האצטרולב. לפילוסופיא צורה של טיט בעד חומר וצורה שהם התחלות ראשונות להם. להנדס' מחוג' אחת. להגיון שנים מנגחים זה לזה. למפת העולם מאותם הקלפים שמצויירת עליהם. להלצה לשון של זהב וכו'. ובכן ודאי יהיו לך כמה אופנים לזכור החכמות כלן או חלק מכל אחד מהנה. והבן בם כי אולי יצטרך לך זה בכל שעה לזכור תחלת כל מאיזה מין חכמה הוא נושא שלך: אעירך ג”כ על שלש עשרה מדות שהתורה נדרשת בהן אם יזדמן לך לזוכרן מפני איזו קשיא או תירוץ או עיון שיהיה איך תעשה הקל וחומר תדמה ביד הצורה או לפנים שני משקלים א' עולה ואחד יורד א' קל ואחד כבד גזרה שוה מאזנים תלוים ועומדים בנין אב יסוד א' או שני חלקי יסוד עולים ומסתעפים לכמה חלקי בנין. כלל ופרט אגודת פרחים בעד הכלל ופרח לבדו בעד הפרט ותשימם זה קודם זה או זה אחר זה או זה באמצע זה וישמשו לך לכלל ופרט ופרט וכלל וכלל ופרט וכלל ומה שהוא צריך לפרט וכו' כפי המקום שתשימם יוצאים חוצה מהאגודה או נכנסים והצורה מתעסקת בהם באותו אופן. דבר הלמד מענינו תשים אצל אותו נושא דבר יפרשנו ויורה עליו כמו לא תגנוב שארז“ל במכילתא אזהרה לגונב נפשות ולמדוהו ממדה זו תצייר שם איש חשוב בעיניך לגנב ואח' אצלו מסתיר תחת זרועותיו ילד קטן שגנב. דבר הלמד מסופו תשים אצל רגל הצורה דבר רומז על פירושו. שני כתובים המכחישין זה את זה עד וכו' שני ת”ת מתוכחי' כל א' אומר הפך חברו ובא שם ת“ח שלישי ודן ומכריע. או ארכובות הצורה דא לדא נקשן והוא משים ימינו ביניהם ומעמידם וכאלה תעשה לך דמיונות ומחשבות. הזמן בכללו תוכל לציירו כמו שציירוהו הקדמונים זקן בעל כנפים ועל ראשו שעה של חול ובידו מגל גדול. השנה גלגל עם השמש עליו סובב סובב. החדש גלגל עם הירח עליו סובב הולך. ושמות החדשים הן עברים הן נוצרים תזכור אם מצד הוראת שמם כמו שיבואר בפ' שאחר זה. ואם מהנעשה בם כמו בתשרי הבציר. בחשו' האסיף: בכסלו הזרע וכו‘. או מהמועדים ותעניות וחגים הבאים בם. או מהמספר ראשון שני ושלישי וכו’ או מהמזלות המושלים מאזנים בתשרי עקרב בחשון קשת בכסלו השבוע יען נקרא שבת יורה עליו ככב שבתי או איש נקרא שבתי או בגד או דבר אחר מיוחד לשבת. היום איש כלו לבן ובידו י”ב קרסים של זהב נכון לרוץ ארח. הלילה אשה כושית בידה י“ב סכינים גם היא נכונה לרוץ. שמות ז' ימי השבוע או מהמספר אב”ג או ממזליהם. יום א' חמה. יום ב' לבנה. יום ג' מאדים. יום ד' ככב. יום ה' צדק. יום ו' נגה. יום שבת שבתי. או מהז' מתכות שיחדו להם ולז' ככבי לכת האלקימיסט“י. דהיינו זהב לחמה כסף ללבנה. ברזל למאדים. כסף חי לככב. בדיל לצדק. נחשת לנגה. עופרת לשבתי. השעה שעה א' של חול וסימן המספר שתרצה עליה. ובזה בס”ד כבר הארתי עיניך בקוצר ואתה תוסיף בחכמתיך ועמלך לצייר הדברים הבלתי נראים ובלתי נמצאים כי אם בנושא אשר כבדה מלאכתם מאד על כל בעלי חכמה זו:

 

פרק ח: משמות העצם. וספרי המחברים:    🔗

שמות הדברים דומם או צומח או חי או מדבר אם הם מדבר ניכר אצלך יקל עליך לשומם בעצמם ביד או לפני הצורה כלם או קצתם ותכף תזכרם יהיה אבן או מתכת או פרח או אילן בהמה עוף איש או אשה. כאשר לא תשכח לעשות מהקטן גדול בהרבות הכמות כאשר ביארתי לך פ' ח' מש“ב ומהגדול קטן בקחתך החלק בעד הכל. אם תרצה לזכור עיר אחת תקח ותשים שם חדר או כלי פרטי אליה או דבר רשום שבה ואם גן גדול אילן רשום שבו ואם עדר של עזים עז א‘. ואם עם וגוי א’ המלך או הראש שבהם. סוף דבר כאשר יהיו ידועים לך ממראה עיניך אשר תראה תציירם שם ומיד תזכור שמותיהם ובאנשים תוכל לשים אם לא תכירם זה תחת זה היינו איש נודע לך כמו במקום רבי יהודה הנשיא א' ממכיריך נקרא יהודה. ובמקום רבי שמעון בן יוחאי אחד נקרא שמעון. אך אם לא תכירהו ואין לך מכיר שיהיה שמו כשמו או מחמת הזרות לא נמצא כמהו תצייר בתמונה דבר רומז להוראת השם. כמו עקרון עזה ערוער תדמה הצורה עוקרת נטיעה או עז אצלה או אלן ערער וכן תעשה לאלן או חיה בלתי ידועה לך במראית העין. וא”ת לזכור שם בן אדם כן תעשה כמו בעד רב סלא תדמה סל אחד על ראשה. בעד רבי טרפון נץ טורף. בעד נחשון נחש וכו‘. או בעד אביי אביך בעד רבה רבך ומלמדך. בעד רב אחאי אחיך וכו’. וכן תעשה מהכנויים ושמות המשפחות. וכן משמות האומות אשר לא מבני ישראל המה הן מארצות אנשי' משפחו' או מה שיהיה אשר לא ראו עיניך תדמה מצד הוראת השם או בלשון קדש או לעז. כמו רומ“א תשים איזה דבר ברום. מאנטובה צלוחית מן טובה. או פיראר”ה אשה של ברזל. פיורינצ“ה סל של פרחי' פלאטונ”י איש נס ופליט. איסופ“ו אגודת אזוב וכו‘. ואם יהיו מקומות או דברים או אנשים רשומים בתורה או בספרים ראשיי’ תזכרם כי תרשמם או מצד כנויים ותארם שם או מאיזו פעולה רשומה ספר או חבור שעשו. כמו תובל קין באיש חורש נחשת וברזל. משה איש ולוחות בידו או רועה צאן. רבינו הקדוש איש זוקף עשר אצבעותיו למעלה. רד”ק איש נקרא דוד וקמח על בגדיו. רבי יוסף קארו בשלחן מאכל ערוך לפניו או עומד על עגלה וקרון. האמנם אם יהיו השמות בלי משמעות כלל וזרים מאד תעשה בם ככל אשר אורך ואלמדך בפ' הבא בעזה“י במלות הזרות. וכעת לא אמנע עצמי מלהזכירך פה הערה קצת כאשר תצטרך לזכור דבר קראת באיזה ספר למען תדע להגיד שם המחבר והספר והשער והפרק והדף או החלק והסימן והסעיף או חלוק אחר שיהיה כי זה חשבתי מאד מן המאורע והמצטרך לכל מעיין חוקר ודורש. וזה תעשה כאשר תחקה שם המחבר בא' מן הדרכים הנ”ל וספרו על ראשו ועל הספר דבר רומז הודאת שמו ובידו א' מספר השער או הכולל ובשנית מספר היותר פרטי כמו הפרק ומלפניו מספר היותר פרטי ג“כ שהוא הדף אם תצטרך לכל זה. ואח”כ תשי' לפניו או בצורה שאצלו קשורה לזו המאמר או הדין או המושכל אם תרצה לזכור מהכתוב באותו ספר. המשל בזה יצטרך לך להעלות בדעתך כתב הרב המורה בספר מורה הנבוכים חלק שלישי פ' ט“ו דף פ”ד לנמנע טבע קיים קייום עומד אינו מפעולת פועל א“א להשתנותו כלל ומפני זה לא יתואר ה' ביכולת עליו. תדמה לפני הצורה הקיימ' איש נקרא משה לבוש כרופא וספר על ראשו (ואגב טוב שתדע כי מוטב יהיה אם הספר ההוא יהיה ספר המורה עצמו שאתה רגיל או קראת אותו דבר מתוכו כי תכף תכירנו בקשירתו ומכסהו) ועל הספר יד מורה באצבע וביד האיש משה הימנית חרב מורה על הג' או שני ברזלי כוס מורי' על מספר הג' מהאומות כאשר אמרתי בפ' ז' מס”ב. ובידו השמאלית דג כפוף מורה מספר הט“ו כבפ' י”ב מהשני. ומחיקו תלוי זוג ברבורים שמנים וברגליה' קירנ' א' ואח“כ שים אש על הצור' הקיימ' ולפניה עמוד ברזל תבקש להזיזו ולשברו ולא תוכל וזה יורה לך לנענע טבע קיים וכו'. או אם תרצה לזכור כתב הרב קאר”ו ז“ל בטור חושן המשפט סי' ע”ב בסעיף מ“ג דף מ”ח אם המשכון הוא בעין ואינו שוה שעור מעותיו יכול הלוה לכופו לפרוט מעותיו. תשים איש שמו יוסף עומד על קרון ועל ראשו ספר כאותו כרך שקראת בו ועליו חשן באבנים טובות וביד האיש הימנית שני כלבי' שבעי' אוחזן ברגליה' ופיה' פתוח ובידו השמאלית אבן מרובעת וחרב קטן תחוב בה ומחיקו תלויה אבן מרובעת ג“כ על כסא קטן. והצורה הקיימת תראה בידה אחת משכון כפול כמנהג הבנדי' שהם משכון בבעלי חנייות המלוים באיטאליא”ה שיהיה כלו בלוי נאכל מן העש ובידה האחרת תחטוף מעות. האמנתי כי בהערה זו תשתדל מעצמך ותועיל בכל מחבר ובכל ספר ויהיו מעדנים לנפשך וחן לגרגרותיך.

 

פרק ט: מהמלות זעירות    🔗

אף זו מן הנכוחות להבין בחלקי תחבולה זו וקשות מאד איכה נדע את הדבר אשר אין לו התקשרות עם זולתו כמו המלות זעירות. כי. גם כל. אשר. יען. אין. והגם כי על המעט יצטרך לאסוקי מדעתין דברי דיוק כאלו. מ“מ שלא להניח דבר אשר ידנו לא תהיה בו בדבר המלאכה הזאת וגם לצורך זכירת מלות לשון אחר כאשר יבא בפ' הבא נאמר. כי תוכל למשוך כל אחת מאלה לאיזה משמעות ולרשום אותה כיתר הדברים כלומר מלת כי היא נתונת טעם ואתה תדמה הצורה בקערת טיבול בידה נותנת אותה לזולתו. גם הוא מצרף לו דבר אחר על כן תדמה ו”ו אחת בידה טורף ומשיג. כל היא מלה כוללת ובכן תדמ' הצורה חוברת בזרועותיה כמה דברים. אשר מלשון אושר. יען. מלשון מענה. אין מלשון מיאון וכיוצא בזה. ואיעצך לעשות בקיאות להביא המלות של תנועה אחת לידי איזה משמעות מובן בכולן לצורך זכירת מלות לשון נכרי כבפ' הבא. או תוכל לרשום אותם ע"פ אותיותיהן כיון שהן קטנות. בתתך בעד מלת כי א' זוג סנדלים ביד הצורה סומכת אותם על ראש ננס או ילד קטן. בעד מלת גם תתן חרב בידה יכה בה איש משחק. אשר תצייר בראש התמונה שתי חביות קטנות והיא תראה שיניה ותגביה סרבלה הארוך וכן כלם. גם אפשר לשים מלה יותר ארוכה מורה על אותו דבר ולחתוך אותה במקום המיות' כמו בעד מלת כי תציר כירה שהסיקוה מחולקת לשני חלקים והיה בידך כי. ורה תחשבנו כלא היה. בעד גם תצייר גמל וזנבו חתוך ירמוז אל אות הלמד אחרונה שתהא נטל' וישאר גם. למלת מה. איש שמו שלמה וסכין חותכו מחגורתו ולמעלה. למלת מור חמו' וראשו חתוך וכו'. הרי לך שלשה דרכים להפקיד המלות זעירות אמנם לדעתי מן השלשה הכי נכבד הדרך הראשון ואתה תבחר ולא אני.

 

פרק י: ממלות לשון נכריה    🔗

קשה מכולם הוא למצוא דרך ליחס ולהצניע מלות ארוכות שאין להם משמעות כלל אצלנו או שמות אנשים או ארצות מלשוננו או מלשון גוי אשר לא תשמע לשונו. והנה בזה צריך להשתמש בא' מג' דרכים שאמרנו בפ' שלפני זה. דהיינו אם תהינה התיבות קצרות תוכל להפקידן ע“פ האותיות בצורתן או לשים מלה יותר ארוכה ולחתוך אותה אך אם היא ארוכה ביותר צריך שתשתדל לקרב אותה לאיזה משמעות או מלשון הקודש או מהלעז שאתה רגיל בו. ואם יהיה בשינוי איזו נקודה או תעשה שם רושם או הזכרנו מאיליך. כמו אם תרצה לזכור היאך נקראת חכמת מה שאמר הטבע בלשון יון שהוא מיטאפיזיק”ה. תזכור לך מטה אחת ואיש ואישה שוכבים עליה ותזכור שהמטה פיסיקא או בלשון איטאליאנו תציר שם חצי אשה רופאה ר“ל מיטהפיזיק”ה. או שם אריסטוטילי תציירנו באיש כפר אריס נודע אצלך ובידו עלה חלב: אומר לאחר טול עלה אכן תרשום אמירתו שתהיה חסרה למ“ד ויאמר ט”ו לא טול. וסוף דבר בזה שתערבב יחד כל הדרכים האלה דהיינו אם יזדמן שתוכל לקרב כל התיבה כולה למשמעות לשון ידוע לך הרי טוב. ותצייר שם דבר יורה לך משמעותו. וזה תעשה בחלק התיבה לחלקי' המע' שאפש' ואם יזדמן לך באמצע תנועו' או אותיו' א“א לתת להם שום הבנה תסתייע מהאותייו' או מרמז המלות זעירות כבפּרק הנ”ל דלעיל. כמו אם תרצה לזכור כינוי רבינו מאיר מרוטונבורק ז"ל תצייר גלגל בראש הצורה נקרא בלעז רוטה ובידה דג כפוף מודה על חביון משלכת אותו לבור שלפניה לתוך כובע שבו המורה על הק‘. ויען ידעתי נגד פני תענה עירוב פרשיות יש כאן ובמה אדע מהתמונו’ איזו רומזת על לשון הקודש ואיזו בלעז ואיזו על אות ואיזו על מלה או מושכל או מספר. שא עיניך וקרא בפ' הבא ושים לבבך אל הדברים:

 

פרק יא: להבדיל בין לשון קדש לחול. ובין מספר לתיבות וקחת הדברים על הסדר. והחזרה בעוד יופקדו במקום.    🔗

יען הורתיך להשתמש באותיות האלפא ביתא למספר וגם לחבר מהם תנועות ומלות. גם אמרתי תוכל לצייר הוראות המלות בלשון הקודש או בלשון לעז למען לא תתערב בדבר אזהירך. כאשר תשים המשל בזה ביד הצורה א' זוג סנדלים על ספסל או כסא קטן לרמוז מספר כ“ח למען לא תתבלבל בו ותאמין שירמוז כח ואומץ תדמ' הסנדלים מוזהבים והכסא מוזהב וכן כל צורות אותייות שתשים למספר תדמם של זהב או הצתם מוזהבות. ובכן תדע שאותם שיהיו בלי זהב ירמזו לך תיבה או אות תיבה והאחרון מספר וכן הצורות שתשים שירמז לך הדבר בלשון לעז תשים להם סודר שחור או מנין אחר באלכסון מעצמם לחגורתם. עוד ראוי שתזכור שלא תטעה בסדר הדברים שתפקיד הן בצורות רבות הן באברי צורה אחת ותקרא המאוחר בעד הקודם ויעלה לך ההפך מהדברים כמו אם בעד מלת יען שמת ננס על ראש הצורה וקרנים בידה אחת ודג פשוט בשנית אם תתחיל מן היד הימנית מהקרנים בידה יבא בדעתך עין ולא יען וכן תעשה במלו' ודבורים. לכן זכור שלעולם המספר קודם ואח”כ הצורה הקבוע' אשר תבין תחלה בשמה אם נשתמש' בו ואח“כ סדר אבריה כמבואר פ' י”ב מש“ב ואח”כ הדבר או צורה אחרת מושם אצלה תחלה מצד ימין אח“כ לפניה ואח”כ לשמאלה. ואם לקחת אנשים לצורות ומקומות יחד שמור ג“כ סדר זה להבין תחלה בשמם אם נשתמשת בו למספר ולהוראה ואח”כ סדר אבריהם כנ“ל ואח”כ מה שאצלם כאמור. ודע זה וזכרהו כי הוא דבר עקרי מאד. והיה כאשר תקר' ותבין באשר רמזתי לך עד הנה מדעתי כי תוכל להצניע במקומותיך כל דבר אשר יעלה על לב איש כאשר תחזור על כל מקומותיך וצורותיך לפחות פעם בשבוע למען לא לבד לא תשכח' כי גם יהיו בדמיונך שגורים כאילו הם לפניך. ותחזינה עיניך כי בבא הצורך להפקיד בם איזה דבר והיה לך המקום והצורה מוכנים ביחסים האמורים ותציירם ותקבע בם דמיונך ואחרי שהפקדת בשנים מהם כאשר תפקיד בשלישי חזור וחשוב הראשון שני ושלישי וכשתפקיד ברביעי חזור מהם על אבג“ד ובחמישי חזור מאבגד”ה וכן כלם תמיד תחזור מהרה חושה לדמות מהראשון עד לשאתה בו. ובכן לא ימושו ולא יזוזו מדעתך ותנידם ותערכם כקורא מתוך הכתב וכל השומע יתמה ושפתיו ישבחונך:

 

פרק יב: באופן השכחה:    🔗

בעיני כל מתחיל במלאכה זו אולי יפלא כי ישמע היות לו מן הצורך אחרי אשר למד איך בתחבולות יעשה לו מלחמה נגד השכחה ללמוד דרך לקנות שכחה ובאמת הכרחי הוא ללמוד אופן לשכוח הדברים אשר נחפוץ. יען כבר אמרתי לך היות הזכרון המקומיי הזה ככתיבה על הנייר בדיו לזכור דבר לפי שעה ועל המעט אפשר להשתמש בזה לזכור דבר יעמוד ימים רבים ואם כבר כתבנו על נייר אחד דברים אשר הוצרכו לנו ונרצה אחר זה לחזור ולכתוב עליו איזה דבר לא נוכל עשוהו כי אין כותבין כתב ע“ג כתב. כן כאשר נשתמשת במקומות וצורות המוכנים לך וציירת בם תנועות ודברים יזכירוך מכוונך אז כאשר תרצה לחזור ולהפקיד בם נושאים אחרים תמצא המקום מלא ולא תוכל להצניע בו עוד כלום. ואם בכל פעם תבקש מקומות חדשים ואשר נשתמשת בו פעם א' שוב לא תשתמש בו תצטרך לאלפי אלפים מקומות. ותהיה כאשה ההיא אשר מעצלותה לרחוץ הקערות והכוסות והכלים היתה שוברת אותם בכל פעם שמשתמשים בם וקונה כלים חדשים. בכן אפשר לעשותו באשר תדמה יריעה או פרכת פרושה לפניהם ואח”כ תסירהו ותשוב לציירם בדעתך ערומיה כמו שהיו בראשונה. או כי תדמה רוח גדולה וחזק בא ונושא מאתם כל אשר דמות בם ונשארו כאשר היו מקדם. או שיחשך השמש ותנוח עליהם אפלה זמן מה ואח“כ אור נגה עליהם וישובו כבתחילה וזולת אלו דרכים דומים. אמנם לפי דעתי אין צורך לכל ההדדה הזאת רק שתשתדל שסדר ומדרגות המקומות או הצורות שלך יהיו מחולקים רחוקים קצת זה מזה. כמו אם קבעת מקומותיך בשכונות ודרכי עיירות יהיו בארצות שונות א' בעיר א' וא' באחרת או אחד בקצה העיר וא' בקצהו וכן בבתים וכן בבתי כנסיות. ואם באלפא ביתות אנשים ונשים או ב”ח תהיה אלפא ביתא א' או שתים במקום א' וא' או שתים במקום אחר וכיוצא בזה. והנה לא בכל פעם ופעם תצטרך לכל המקומות שיש לך כי אם הם אפי' מאה לבד ויהיו מחולקים כ“ה לכל חלק ודיא אותן הכ”ה יספיקו לך לפעם א' כי תוכל להצניע בם עד מאתים וחמשים מושכלים כאשר הוריתיך ובעוד תשתמש בחלק שני שלישי ורביעי מאליהן חמש יהלוכו אותן הדמיונות שעשית בראשון ותחזור להפקיד בו ואח“כ תמצא השני ריק ותצניע בו וכן תחזור חלילה. כ”ש אם תהיינה המקומות חמש מאות או יותר מחולקים באופן זה. וסוף מי יתן והי' לטבע האנושי כ"כ נקל אופן הזכרון כדרך השכחה כי מעט מעט אשר ירפה מלהשתדל בזכירת הדברים ינוסו ויברחו בלי שישב ויסירם מלבו:

 

סוף דבר    🔗

בדרך חכמה זו הוריתיך קורא נעים הדרכתיך במעגלי יושר בקצור נמרץ באהבה רבה. אתה עתה ברוך ה' אל תלגלג עליה כמשפט לאוהבי העצלה ותאמר הלא משחק אני על האיש הזה בא ללמד על עמל מכאיב להסיר הטורח כי כאשר דברתי פ' י“ב מש' א'. לא כן הוא והנסיון יראך האמת וכל עמל האדם לפי זה הוא עד ימציא לו המקומות והצירות וידריך עצמו ביחס הדברים אליהן וזה יהיה בחודש ימים או שני חדשים למרבה ויספיק לו כל ימי חייו להשיג אבן פנת יקרת כל יופי העיון וההשכלה אשר היא הזכירה וישיש בשמחה. ודע כי לא היה את לבבי ללחוץ את רגלך אל קיר לימודי אלו ולחייב אותך שתעשה ככל הכתוב פה לבלתי סור ימין ושמאל כי אם לפקוח עיני שכלך ברמז הדברים מהדרכים והאופנים האלה ואתה בנה לך במות לעצמך ותוסיף על הדבר ותגרע ממנו ותשנה כרצונך והכל ע”ד תן לחכם ויחכם עוד. ויהי ה' אלהינו עמך ועמנו וישתבח שמו אשר הגיענו עד הלום:

 

הקדמה    🔗

אמר המחבר בהראותי מאמרי זה בדרכי הזכירה אל רב פעלים בחסידות האלוף הנעלה כמוהר“ר נתן אוטולינ”ג נר“ו אשר גם לו נתכנו עלילות המצאת זכרון זה ובו נמלכתי לשם הב”ה ובראתי הנעלם לגלוי כאשר עשיתי עם חכמים אחרים ג“כ כי יקר בעיני תמיד לשמוע לעצת חכם. הראני דבתר לקוטי אבר כתב לו בחכמה זו רשם בדת איום התרי”ג מצות ע“פ הסדר והדברים אשר מנאן הנשר הגדול הרמב”ם ז“ל והוא שם שם לו מלה אחת לכל אחת לסימן ובראשם הקדמת הרב בעל כתר תורה ז”ל. וזרזני על שיתי שומי שאשית אני אותם בחבורי זה כי אמר מה טוב ומה נעים אם אחרי העמל והטור' אשר יעשה האדם וחי בהמצאותיך אלה תחלת חכמה יראת ה' תהי ראשית ממלאכתו לחקו' בזכרונו כל מצו' אלקינו. ואני שמעתי בקול מורה וכדברו כן עשיתי רק כי חלפתי קצת מאותן המלות ומסרתי אותם ליד יראי ה' ויד עבדיו עשר עשר לבדו וריוח שמתי בין עשר ובין עשר למען יבאו על נכון לשומם זכרון אם בבית א' לכל חדר עשרה כאשר אמרתי (שער ב' פ"ז) או בשורות אנשים לכל איש עשרה כאשר דברתי שם פרק י“א משכילים הבינו לה ותנו דעתכם ובמספר במפקד תזכרו את כל מצות ה' אלהיכם. אמר הרב הרופא המובהק כמהר”ר דוד ויטאל ז“ל בהקדמתו לספר כתר תורה וז”ל ראה ראיתי גודל החיוב המוטל על כל איש ישראל לחרוש על לוח לבו ולסדר בפיו ובשפתיו כל מצוות התורה במספרן כמשפטן הלא זה הוא מה שאמר הכתוב אם בחקתי תלכו ואת מצוותי תשמרו ועשיתם אותם אמר קרא תשמרו ועשיתם ללמד דשמירה לחוד ועשייה לחוד ואין שמירה אלא בלב פירוש לשום שכל בדבר לזכרו תמיד כדכתיב ואביו שמר את הדבר פירוש שמר הדבר בלבו לזכרו לעתיד לבא וכן הוא אומר כי נעים כי תשמרם בבטנך וכו''. ואמרו בתנחומא זכור את יום השב' לקדשו יכול בלבבך כשהוא אומר שמור הרי שמירת הלב אמור אלמא דבשמירת הלב הכתוב מדבר וכן הוא אומר ושמרתם ועשיתם דתרווייהו בעינן שמירה בלב ועשייה במעשה ושמירה זו האמור לגבי מצוות דכתי' ואת מצוותי תשמרו מה היא כי אם שישמור האדם מצוות ה' ית' בלב באופן שיזכרם וידע אותן כלן ע“פ ולזה בא הכתוב ואמר מי יתן והיה לבבם זה ליראה אותי ולשמור מצוותי כל הימים וכי אפשר לשמור כל המצות כל הימים וכמה מצוות יש ביום אחד מה שאין באחר כי יש יום קרו בו כמה מצוות עשה שהזמן גרמא שיש בו קיום מצוו' תדיר ושאינו תדיר ויש יום שאין בו כי אם חיוב הקיום התדירי א”כ איפה היאך יתקיימו כל המצוו' בכל הימים אלא וודאי במשמרת הלב הכתוב מדבר פירוש שישמור המצוות בלב שיזכרם כל הימים ולכן סיים הפסוק ואמר ושמעת ישראל ושמרת לעשות, פי' בין תבין ישראל תכלית שמירה זו בלב למה היא לעשו' המצוות ולקיימן כי כשהאדם זוכר המצוה מקימה בשעת המעשה לפי כשרואה מעשה זוכר הלכה ומקיים המצוה ואם לא יזכרנה איך יקיימנה ובפירוש אמ' הפסוק וזכרתם את כל מצוותי ועשיתם אותם וכתיב למען תזכרו ועשיתם ובא הכתוב ובאר לנו כי צריך האדם לזכור הדבר כדי שיעשה המעשה כי הזכירה מביאה לידי מעשה. ובפר' כיצד מעברין אמר רבי יצחק כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך וכו' אימתי קרוב אליך הדבר מאד בזמן שבפיך. ובלבבך לעשותו כלומר בזמן שהדבר שמור בפיך ושמור בלבך שאתה זוכרו היטב אז קרוב מאד לעשותו הנה נתבאר כמה גדול חיוב שמירת המצוות בלב עכ“ל ואשר ירצה לדעת מוצאן ודקדוקיהן ומצות מדברי סופרי' ואיזו מהמצות האלה נוהגת עכשו או היתה נוהגת בזמן הבית לבד או אם בא”י לבד או בכל מקום. יעיין בספר חרדים או ספר החינוך או ספר עבודת הלוי או ספרו הנכבד הנ"ל ויתברר לו הכל ביאור רחב בקוצר מלין כי באמת הספר ההוא מאד נעלה ולו נאוה תהלה.

 

מצות עשה    🔗

א אלוה לידע שיש שם אלוה.

ב אחד ליחדו.

ג אהוב לאהבו.

ד וירא ליראה ממנו.

ה והתפלל להתפלל.

ו והדבק לדבקה בו.

ז והשבע להשבע בשמו.

ח והדמה להדמות בדרכיו.

ט וקדש לקדש שמו.

י ושמע לקרות ק"ש פעמים בכל יום.

יא תורה ללמוד תורה וללמדה.

יב תקשור לקשור תפילין בראש.

יג וביד לקשור תפילין ביד.

יד ציצית לעשות ציצית.

טו ומזוזה לקבוע מזוזה.

טז והקהל להקהיל את העם לשמוע התורה במוצאי שבועות.

יז וכתוב לכתוב כל איש ס"ת לעצמו.

יח למלך לכתוב המלך ס"ת אחרת לעצמו.

יט ובמזון לברך אחר המזון.

כ הבנה לבנות בית הבחירה.

כא מקדש ליראה מבית המקדש.

כב שמור לשמור בית זה תמיד.

כג ועובד להיות הלוי עובד במקדש.

כד ירחץ לקדש הכהן ידיו ורגליו בשעת העבודה.

כה יערוך לערוך נרות במקדש.

כו ויברך לברך הכהנים את ישראל.

כז ולחם להסדיר לחם ולבונה.

כח וקטרת להקטיר הקטרת פעמים ביום.

כט יבעיר להבעיר אש במזבח העולה תמיד

ל וידשן להניף הדשן מעל המזבח.

לא שילוח לשלח טמאים ממחנה שכינה שהוא המקדש.

לב ויוקדם לחלוק כבוד לזכעו של אהרן ולהקדימו בקדושה.

לג בבגד להלביש הכהנים בגדי כהונה.

לד משא לשאת הארון.

לה משוח למשוח כ"ג ומלכים בשמן המשחה.

לו במשמרות לעבוד הכהנים במשמרות.

לז יטמא לטמא כהן לקרוביו ולהתאבל.

לח לבתולה להיות כ"ג נושא בתולה.

לט ויתמיד להקריב תמידין בכל יום.

מ במנחה להקריב כ"ג מנחה בכל יום.

מא בשבת להוסיף קרבן אחד בכל שבת.

מב ובחדש ובכל ר“ח ור”ח.

מג ובפסח ובחג הפסח.

מד ובעומר להקריב מנחת העומר ממחרת יום א' של פסח עם כבש א'.

מה ובעצרת להוסי' קרבן ביו' עצרת.

מו לחמי להביא שתי הלחם ביום עצרת.

מז ר“ה להוסיף קרבן בר”ה.

מח וכפור וביום הצום.

מט יבוא לעשות עבודת יום הצום.

נ בסוכה להוסיף קרבן בחג הסוכות.

נא בשמיני להוסיף קרבן ביום ש"ע.

נב חגוג לחוג ברגלים.

נג והראה להראות ברגלים.

נד ושמח לשמוח ברגלים.

נה ושחוט לשחוט כבש הפסח.

נו צלי לאכול בשר צלי בליל ט"ו ניסן.

נז בשני לעשות פסח שני.

נח במרורים לאכול בשר פסח שני על מצה ומרור.

נט ובחצוצרות לתקוע חצוצרות על הקרבנות ובשע' הצרות.

ס נולד להיות כל קרבנות בהמה מיום ח' והלאה.

סא ובתמימות להיות כל קרבן בהמה תמים.

סב מלח למלוח כל קרבן.

סג עולה מעשה העולה.

סד וחטאת מעשה החטאת.

סה האשם מעשה האשם.

סו שלמים מעשה זבח השלמים.

סז ומנחת מעשה המנחה.

סח בית דין להקריב ב"ד קרבן אם טעו בהוראה.

סט ואשם ויחיד חטאה אם שגג במצות ל"ת של כרת.

ע תלוי להקריב יחיד קרבן אם נסתפּק לו אם חטא חטא שחייבי' עליו חטאת או לא חטא.

עא ודאי להקריב אשם ודאי המועל או גוזל או חוטא בשפחה חרופה או כופר בפקדון ונשבע.

עב יורד להקריב קרבן עולה ויורד.

עג ודוי להתודות מכל חטא בשעת הקרבן ושלא בשעת הקרבן.

עד לזב להקריב הזב קרבן אחר שיטהר מזובו.

עה ולזבח להקריב הזבח קרבן אחר שתטהר.

עו מצורע להקריב המצורע קרבן אחר שיטהר.

עז ויולדת להקריב היולדת קרבן אחר שתטהר.

עח ולמעשר לעשר הבהמה.

עט בכור לקדש בכור הבהמה הטהו' ולהקריבו.

פ אדם לפדות בכור אדם.

פא חמור לפדות פטר חמור.

פב תערוף לערוף פטר חמור.

פג והבא להביא כל הקרבנות שיש לאדם בחובה או בנדבה ברגל ראשון שפגע בו.

פד קרבנות להביא כל הקרבנות בבית הבחירה.

פה מחוץ להטפל בהבאת הקרבנות מחוצה לארץ לבית הבחירה.

פו ופדה לפדות קדשים בעלי מומין ויהיו מותרים.

פז תמורה להיות התמורה קדש.

פח ומנחות לאכול שירי מנחות.

פט ואוכל לאכול בשר חטאת ואשם.

צ תשרוף לשרוף בשר קדש שנטמא.

צא נותר לטרוף הנותר.

צב שער לגדל הנזיר שערו.

צג תגלח לגלח הנזיר שערו על קרבנותיו.

צד תקיים לקיים אדם כל מה שמוציא בשפתיו מקרבן וצדקה וכיוצא.

צה ותפר לדון בהפרת נדרים כדין תורה.

צו נבלת להיות כל הנוגע בנבלה טמא.

צז שרצים להיות שמנה שרצים מטמאין.

צח אוכלים להיות האוכלין מתטמאין.

צט ונדה להיות הנדה טמאה ומטמא' לאחרים.

ק ויולדת להיות היולדת טמאה כנדה.

קא צרעת להיות המצורע טמא ומטמא.

קב בגד להיות בגד מנוגע טמא ומטמא.

קג ובית להיות בית מנוגע מטמא.

קד וזב להיות הזב מטמא.

קה ושכבת להיות שכבת זרע מטמא.

קו זבה להיות הזבה מטמאה.

קז מת להיות המת מטמא.

קח במים להיות מי נדה מטמאין לטהור ומטהרים לטמא.

קט במקוה להיות טהרת כל הטומאו' בטבילה במי מקוה.

קי הטהר טהרת כל צרעת בעץ ארז וגו'.

קיא והתגלח להיות המצורע מגלח כל שערו.

קיב נודע להיותו ידוע לכל וכן כל שאר טמאים.

קיג בפרה לעשות פרה אדומה להיות אפרה מוכן.

קיד ערך להיות מעריך אדם נותן דמים הקצובים.

קטו בהמה להיות מעריך בהמה טמא' נותן דמה.

קטז ובית להיות מעריך ביתו נותן בערך הכהן.

קיז ושדה להיות מקדיש שדהו נותן בערך הכתוב בפ'. קיח מעילה לשלם המועל ולהוסיף חומש.

קיט רבעי להיות נטע רבעי קדש.

קכ ופאה להניח פאה.

קכא ולקט להניח לקט.

קכב שכחה להניח עומר השכחה.

קכג ועוללות להניח עוללות בכרם.

קכד ופרט להניח פרט הכרם:

קכה בכורים להביא בכורים לבית הבחירה.

קכו תרומה להפריש תרומה גדולה לכהן.

קכז תעשר להפריש מעשר דגן ללויי'.

קכח שני להפריש מעשר שני להאכיל לבעליו בירושלים.

קכט ותרים להפריש הלוים מעשר מן המעשר.

קל לעני להפריש מעשר עני תחת מעשר שני בשלישית ובששית בשבוע.

קלא התודה להתודות ודוי מעשר.

קלב ותקרא לקרות על הבכורים.

קלג בחלה להפריש חלה לכהן.

קלד ושמטה להשמיט קרקע.

קלה תשבות לשבות מעבודת הארץ.

קלו ביובל לקדש שנת היובל בשביתה בשמיטה.

קלז ותקע לתקוע בשופר בשנת היובל.

קלח לגאולת ליתן גאולה לארץ בשנת היובל.

קלט בתים להיות גאולה לבתי ערי חומה עד שנה.

קמ ותמנה למנות שני יובל שנים ושמטים.

קמא שמוט להשיב כספים בשביעית.

קמב ונגוש לנגוש הנכרי.

קמג ותתן ליתן מהבהמה לכהן זרוע לחיים וקבה.

קמד גז ליתן ראשית הגז לכהן.

קמה חרם לדון בדיני חרמים מהם לה' מהם לכהן.

קמו ושחוט לשחוט בהמה חיה ועוף ואחר יאכל.

קמז וכסה לכסות דם חיה ועוף.

קמח קן לשלח אם צפור מן הקן.

קמט בהמות לבדוק בסימני בהמה.

קנ ועוף לבדוק בסימני העוף.

קנא בחגבים לבדוק בסימני חגבים.

קנב ודגים לבדוק בסימני דגים.

קנג חדשים לקדש חדשים ולחשב שני' וחדשים בב"ד בלבד.

קנד שבת לשבות בשבת.

קנה תקדש לקדשו.

קנו ובער לבער חמץ.

קנז הגדה לספר ביציאת מצרים ליל א' של פסח.

קנח ומצה לאכול מצה בליל זה.

קנט בפסח לשבות בראשון של פסח

קס בשביעי וביום שביעי בו.

קסא תספור לספור מקצירת העומר מ"ט יום.

קסב לחמשי' לשבות ביום חמשים

קסג בראש לשבות בראשון לחדש השביעי.

קסד צום להתענות בעשירי בו.

קסה שבתון לשבות ביום הצום.

קסו וראשון לשבות בראשון של חג הסכות.

קסז ושמיני וביום שמיני בו.

קסח בסוכות לישב בסוכה שבעת ימים.

קסט בלולב ליטול לולב.

קע ושופר לשמוע קול שופר בר"ה.

קעא תשקול ליתן מחצית השקל כל שנה.

קעב ותשמע לשמוע לכל נביא שיבא בכל דור אם לא יוסיף או יגרע מהכתוב בתורה.

קעג למלך למנות מלך.

קעד ובית דין לשמוע מכל ב"ד הגדול שיעמדו להם לישראל.

קעה ורבים לנטות אחרי רבים במחלוקת בדינין.

קעו שופטים למנות שופטים ושוטרים בכל קהל מישראל.

קעז תשוה להשוות בין בעלי דינין בדין.

קעח ותעיד להעיד בב"ד למי שיש עדות.

קעט ותחקור לחקור העדים הרבה.

קפ זוממים לעשות לעדים זומיים כמו שזממו לעשות.

קפא וערוף לערוף העגלה כמציתה.

קפב במקלט להכין שם ערי מקלט.

קפג ללויים לתת ללוים ערים לשבת וגם הם קולטות.

קפד ומעקה לעשות מעקה לגנך.

קפה תאבד לאבד עכו"ם ומשמשיה.

קפו ונדחת להרוג אנשי עיר הנדחת ולשרוף העיר.

קפז וכנענים לאבד ז' עממים מא"י.

קפח ועמלק להכרית זרעו של עמלק.

קפט וזכור לזכור מה שעשה לנו עמלק תמיד.

קצ ותלחים לעשות במלחמת הרשות ככתוב בתורה.

קצא ותמשח למשוח כהן במלחמה.

קצב יד להתקין יד במחנה.

קצג ויתד להתקין יתד.

קצד ותשב להשיב את הגזל.

קצה צדקה ליתן צדקה.

קצו והענק להעניק לעבד עברי.

קצז עני להלוות לעני.

קצח הלואת להלוות לז' עממי' ברבית.

קצט עבוט להשיב המשכון לבעליו.

ר שכר ליתן שכר שכיר בזמנו.

רא אוכל להיות השכיר אוכל בזמן שכירות.

רב העזוב לעזוב מעל חבירו או מעל בהמתו.

רג ותקים להקים המשא מעל הבהמה.

רד ותשיב להשיב אבדה.

רה ותוכיח להוכיח החוטא.

רו באהבה לאהוב כל בן ברית.

רז גר לאהוב כל גר.

רח במאזנים לצדק מאזנים עם המשקלות.

רט ולכבוד לכבד החכמים.

רי הורים לכבד אב ואם.

ריא ותיראם לירא מאב ואם.

ריב ותפרה לפרות ולרבות.

ריג בקדושין לבעול בקדושין.

ריד ושמחה לשמח חתן את אשתו שנה

רטו ומילה למול את הבן.

רטז יבם ליבם אשת אח.

ריז וחלוץ לחלוץ ליבמה.

ריח אונס לישא אונס את אנוסתו.

ריט ושם רע לישב מוציא שם רע עם אשתו כל ימיו.

רכ ומפתה לדון במקחה נ"ש על ושאר דינים.

רכא יפה לעשות ליפת תואר ככתוב בתורה.

רכב וגט לגרש בשטר.

רכּג וסוטה לעשות לסוטה ככתוב בתורה.

רכד הלקה להלקות לרשע.

רכה והגלה להגלות הרוצח בשגגה.

רכו בהרג להיות ב"ד הורגין בסייף.

רכז וחנק ובחנק.

רכח ושריפה ושורפין באש.

רכט וסקילה וסוקלים באבנים.

רל תתלה ותולין מי שנתחייב תליי'.

רלא בקבר לקבור הנהרג ביומו.

רלב עברי לדון בעבד עברי כהלכותיוץ

רלג ועבירה ליעד אמה עבריה.

רלד תפדה לפדות אמה עבריה.

רלה וכנען לעבוד בעבד כנעני לעול'.

רלו וחובל להיות החובל משלם ממון.

רלז שור לדון בנזקי בהמה.

רלח ובור לדון בנזקי הבור.

רלט גנב לדון הגנב בתשלומין או מיתה.

רמ והבער לדון בנזקי הבער.

רמא אש לדון בנזקי האש.

רמב ושומר לדון בנזקי שומר חנם.

רמג בשכר לדון בדין נושא שכר.

רמד שואל לדון בדין השואל.

רמה ומוכר לדון בדיני מקח וממכר.

רמו וטענות לדון בדיני טוען ונטען.

רמז נרדף להציל הנרדף אפי' בנפש הרודף.

רמח בנחלות לדון בדיני נחלות.

 

מצות לא תעשה    🔗

א לאחרים שלא להעלות במחשב' שיש שום אלוה זולתי ה'.

ב פסל שלא לעשות בידו ולא ביד אחרים פסל.

ג ומסכה שלא לעשות עכו"ם אפי' לאחרים.

ד וצורה שלא לעשות צורות ליופי אע"פ שאין עובדים אותן.

ה לא תשתחוה שלא להשתחוות לעכו“ם אע”פ שאין דרך עבודת' בהשתחויה.

ו ולא תעבוד שלא לעבוד עכו"ם בדברים שדרכן להעבד בה.

ז למולך שלא להעביר בניו למולך.

ח ואוב שלא לעשות מעשה אוב.

ט וידעוני שלא לעשות מעשה ידעוני.

י ולאלילי' שלא לפנות אחר עכו"ם.

יא מצבה שלא להקים מצבה.

יב ומשכית שלא ליתן אבן משכית.

יג ואשרה שלא ליטע אילן במקדש.

יד לא תזכור שלא לישבע בעכו"ם לעובדיה ולא משביעים אותן בה.

טו ותדיח שלא להדיח בני ישראל אחר עכו"ם.

טז ומסית שלא להסית אדם מישראל אחר עכו"ם.

יז לא תאהב שלא לאהוב המסית.

יח ותשמע שלא לעזוב השנאה למסי'.

יט ותחום שלא להציל המסית אלא עומד על דמו.

כ ותחמול שלא ילמד המוסת זכות על המסית.

כא לא תכסה שלא ישתוק מללמד חובה אם ידע.

כב מחמדה שלא ליהנות בצפוי נעבד מעכו"ם.

כג והבנה שלא לבנות עיר הנדחת כמו שהיתה.

כד ממון שלא ליהנות בממונה.

כה והנאה שלא ליהנות בעכו"ם ומשמשיה ותקרובתה ויינה.

כו ונבואה שלא להתנבא בשמה.

כז ושקר שלא להתנבא בשקר.

כח לא תשמע שלא לשמוע למתנבא לשם עכו"ם.

כט ותנור שלא ימנע מהריגת נביא השקר ולא ייראנו.

ל מחקותיהם שלא ללכת בחקות יראי עכו"ם ומנהגותם.

לא לא יקסום שלא לקסום.

לב מעונן שלא לעונן.

לג ומנחש שלא לנחש.

לד ומכשף שלא לכשף.

לה וחובר שלא לחבור חבר.

לו אוב שלא לשאול באוב.

לז וידעוני שלא לשאול בידעוני.

לח ומתי' שלא לשאול בחלו' מן המתי'.

לט אשה שלא תעדה אשה עדי איש.

מ וגבר שלא יעדה איש עדי אשה.

מא לא תקעקע שלא לכתוב בגוף כעכו"ם.

מב בשעטנז שלא ללבוש שעטנז ככומרי עכו"ם.

מג ותקיף שלא להקיף פאת ראש ככומרי עכו"ם.

מד תשחית שלא להשחית כל הזקן כעכו"ם.

מה תתנודד שלא להתנודד כעכו"ם.

מו ובמצרים שלא לשכון בארץ מצרי' לעולם.

מז לא תתור שלא לתור אחר הלב והעינים.

מח תכרות שלא לכרות ברית לז' עממים.

מט תחיה שלא להחיות אדם מז' עממים.

נ תחון שלא לחון על עכו"ם.

נא לא תושיב שלא להושיב עכו“ם בא”י.

נב תתחתן שלא להתחתן בם.

נג בעמוני שלא ישא עמוני ומואבי בת ישראל לעולם.

נד לא תתעב שלא להרחיק זרע עשו מן הקהל.

נה מצרי וכן המצרי אלא עד ג' דורו'.

נו לדרוש שלא לקרא שלום לעמון ומואב בתחלה בשעת מלחמה כשאר כותים.

נז לא תשחית שלא להשחית אלני מאכל וכל שיש בו השחתה.

נח תערוץ שלא יפחדו אנשי המלחמ' מאויביהם במלחמה.

נט ותשכח שלא נשכח הרע שעשה לנו עמלק.

ס ותקלל שאנו מוזהרין על ברכת ה'.

סא לא תשבע שלא לעבור על שבועת ביטוי.

סב בשוא שלא לישבע בשוא.

סג וחלול שלא לחלל שם הקב"ה.

סד בנסיון שלא לנסות דבר ה'.

סה ואבוד אלא לאבד בית המקדש או כנסיות או מדרשות או כתבי הקדש ואין למחוק שמות הקדש.

סו לא תלין שלא ילין הצלוב על העץ.

סז משמרת שלא להשבי' שמירה סביב למקדש.

סח וביאה שלא יכנס כהן להיכל בכל עת.

סט במום שלא יכנס בעל מום מהמזבח ולפנים.

ע ועבודה שלא יעבוד בעל מום.

עא ועובר שלא יעבוד בעל מום עובר.

עב לא יקרב שלא יתעסקו לויים בעבודת כהנים ולא כהנים בעבודת לויים.

עג שתוי שלא יכנס למקדש ולא יורה שתוי יין.

עד וזר שלא יעבוד זר במקדש.

עה וטמא שלא יעבוד כהן טמא.

עו וטבול יום שלא יעבוד כהן טבול יום עד שיעריב שמשו.

עז לעזרה שלא יכנס כהן טמא לעזרה.

עח ומחנה שלא יכנס טמא למחנה לויה שתנגדו לדורות הר הבית.

עט ובגזית שלא לבנות אבני מזבח גזית.

פ לא תעלה שלא לפסוע על המזב'.

פא קטרת שלא להקטיר ולהקריב במזבח הזהב.

פב כבוי שלא לכבות את המזבח.

פג ומתכונת שלא לעשות במתכונת שמן המשחה.

פד וסיכה שלא לסוך בשמן המשחה.

פה לא תעשה שלא לעשות במתכונת הקטרת.

פו בדים שלא להוציא בדי האון.

פז לא תזח שלא יזח החשן מעל האפוד

פח וקריעה שלא יקרע המעיל.

פט וקדשים שלא להעלות קדשים בחוץ.

צ שחוטי' שלא לשחוט קדשי' בחוץ.

צא לא תקדיש שלא להקדיש בעלי מומין.

צב תשחט שלא לשחוט בעלי מומין.

צג תזרוק שלא לזרוק דמם ע"ג המזבח.

צד תקטיר שלא להקטיר אימוריהם.

צה בעל מום שלא להקריב בעל מום עובר.

צו ומנכר שלא להקריב בעל מום מיד נכר.

צז לא תתן שלא יתן מום בקדשים.

צח שאור שלא יקטיר שאור או דבש.

צט תפל שלא להקריב תפל.

ק ואתנן שלא להקריב אתנן ומחיר.

קא אותו שלא לשחוט אותו ואת בנו ביום א'.

קב ושמן שלא יתן שמן זית במנחת חוטא.

קג ולבונה שלא יתן עליה לבונה.

קד לא תצוק שלא יצוק שמן במנחת סוטה.

קה ותתן שלא יתן עליה לבונה.

קו המרה שלא להמיר הקדשים.

קז ושנוי שלא לשנותם מקרבן לקרבן.

קח ופדיון שלא לפדות בכור בהמה טהרה.

קט לא תמכור שלא למכור מעשר בהמה.

קי בשדה שלא למכור שדה החרם.

קיא לא תפדה שלא לפדות שדה החרם.

קיב תבדיל שלא יבדיל ראש חטאת העוף.

קיג ותעבוד שלא לעבוד בקדשים.

קיד תגוז שלא לגזוז את הקדשים.

קטו ותשחט שלא ישחט הפסח והחמץ קיים.

קטז ולא תלין שלא להניח אימורי הפסח עד שיפסל בלינה.

קיז ותותיר שלא להותיר מבשר הפסח.

קיח חגיגה שלא להותיר מחגיגת י"ד ליום השלישי.

קיט ופסח שלא להותיר מבשר פסח שני עד בקר.

קכ ותודה שלא להותיר מבשר התודה עד בקר.

קכא לא תשבור שלא לשבור עצם בפסח.

קכב עצם שלא לשבור עצם בפסח שני.

קכג תוציא שלא להוציא מבשר הפסח מהחבורה.

קכד ותאפה שלא לעשות שירי מנחו' חמץ.

קכה ותאכל שלא לאכול בשר הפסח נא ומבושל.

קכו ותאכיל שלא להאכיל בשר הפסח לגר תושב.

קכז ערל שלא יאכל ערל בשר פסח.

קכח נכר שלא להאכיל בשר פסח לישראל מומר.

קכט וטמא שלא יאכל אדם שנטמא בקדשים.

קל מהקדש שלא לאכול מן הקדשי'.

קלא נותר שלא לאכול נותר.

קלב ופגול שלא לאכול פגול.

קלג ותרומה שלא יאכל זר תרומות.

קלד תושב שלא יאכל אפי' תושב כהן ושכירו תרומה.

קלה וערל שלא יאכל ערל תרומה וה"ה שאר קדשים.

קלו וכהן שלא יאכל כהן טמא תרומה.

קלז וחללה שלא תאכל חללה קדש.

קלח לא תאכל שלא תאכל מנחת כהן.

קלט בשר שלא לאכול בשר חטאות שנעשו בפנים.

קמ פסול שלא לאכול פסולי המוקד' שהוטל בהם מום בכונה.

קמא דגן שלא לאכול מעשר שני של דגן חוץ לירושלים.

קמב תירוש שלא לאכול מעשר שני של תירוש חוץ לירושלים.

קמג ויצהר שלא לאכול מעשר שני של יצהר חוץ לירוש'.

קמד ובכור שלא לאכול בכור תמי' חוץ לירושלים.

קמה וחטאת שלא יאכלו הכהנים חטאת ואשם חוץ לעזרה.

קמו ועולה שלא לאכול בשר עולה.

קמז וקלים שלא לאכול בשר קדשים קלים קודם זריקת הדם.

קמח ומוקדשים שלא יאכל זר בשר קדשי הקדשים.

קמט ובכורים שלא יאכל כהן בכורים קודם הנחה בעזרה.

קנ ומעשר שלא לאכול מ"ש בטומאה ואפי' בירושלים.

קנא באנינות שלא לאכול מ"ש באנינות.

קנב ומת שלא להוציא דמי מ"ש בשאר דברים שאין בהם אכילה ושתיי'.

קנג וטבל שלא לאכול טבל שהוא דבר שגדוליו מן הארץ ולא הורמו מעשרותיו.

קנד לא תקדים שלא להקדים תרומו' בכורים ומעשרות זה לזה.

קנה ולא תאחר שלא לאחר נדרים ונדבות.

קנו ריקים שלא להעלות לחג בלא קרבן.

קנז לא תחלל שלא לעבור על דברים שאסר אדם על נפשו.

קנח בזונה שלא יקח כהן זונה.

קנט חללה שלא יקח כהן חללה.

קס וגרושה שלא יקח כהן גרושה.

קסא ואלמנה שלא יקח כ"ג אלמנה.

קסב לגדול שלא יבעול כ"ג אלמנה אפי' בלא קדושין.

קסג לא יפרע שלא יכנס כהן למקדש פרוע ראש.

קסד יפרום ולא קרוע בגדים.

קסה ויצא שלא יצא כהן מהעזרה בשעת עבודה.

קסו לא יטמא שלא יטמא כהן הדיוט לשאר מתים.

קסז לקרובי' שלא יטמא כ"ג אפי' לקרוביו.

קסח בכניסה שלא יכנס כ"ג עם מת

קסט נחלה שלא יקח כל שבט לו חלק בארץ.

קע וחלק שלא לחלק בבזה בשער כבוש הארץ.

קעא קרחה שלא לעשו' קרחה על מת.

קעב ואכילת שלא לאכול בהמה טמאה.

קעג דג שלא לאכול דג טמא.

קעד עוף שלא לאכול עוף טמא.

קעה שרץ שלא לאכול שרץ העוף.

קעו ומהארץ שלא לאכול שרץ הארץ.

קעז ורמש שלא לאכול רמש הארץ.

קעח ותולעת שלא לאכול תולעת הפירות.

קעט ומהמי' שלא לאכול שרץ המים.

קפ ומתה שלא לאכול מתה.

קפא טרפה שלא לאכול טריפה.

קפב אבר שלא לאכול אבר מן החי.

קפג גיד שלא לאכול גיד הנשה.

קפד דם שלא לאכול דם.

קפה וחלב שלא לאכול חלב.

קפו ובישול שלא לבשל בשר בחלב.

קפז בחלב שלא לאכול בשר בחלב.

קפח נסקל שלא לאכול בשר שור הנסקל.

קפט חדש שלא לאכול פת תבואה חדשה קודם הפסח.

קצ וקלי שלא לאכול קלי מן החדש.

קצא כרמל שלא לאכול כרמל מתבוא' חדשה.

קצב וערלה שלא לאכול ערלה עד שלש שנים.

קצג כלאים שלא לאכול כלאי הכרם.

קצד ונסך שלא לשתות יין נסך.

קצה לא תזולל שלא לאכול ולשתות דרך זולל וסובא.

קצו ובצום שלא לאכול ביום הצום.

קצז וחמץ שלא לאכול חמץ בפסח.

קצח ותערובתו שלא לאכול תערובת חמץ.

קצט מחצות שלא לאכול חמץ אחר חצות.

ר לא יראה שלא יראה חמץ.

רא ולא ימצא שלא ימצא שאור.

רב ולא ישתה שלא ישתה הנזיר יין ולא ערובו וטעמו.

רג ענבים שלא יאכל ענבים לחים.

רד יבשים שלא יאכל ענבים יבשים.

רה וחרצנים שלא יאכל חרצנים.

רו וזנים שלא יאכל זנים.

רז ובטומאה שלא יטמא הנזיר למת.

רח לא יבא שלא יכנס באהל המת.

רט יגלח שלא יגלח הנזיר.

רי ויכלה שלא לקצור כל השדה.

ריא לא תלקוט שלא ללקוט שבלים הנושרות בשעת קצירה.

ריב עוללות שלא לבצור עוללות הכר'.

ריג ופרט שלא ללקוט פרט הכרם.

ריד ושכחה שלא ליקח עומר השכחה.

רטו וכלאים שלא לזרוע כלאי זרעים.

רטז ובכרם שלא לזרוע תבואה או ירק בכרם.

ריז לא תרביע שלא להרביע בהמה מין בשאינו מינו.

ריח תחרוש שלא יעשה מלאכה בשני מיני בהמה כא'.

ריט תחסום שלא יחסום בהמה בשעת מלאכה.

רכ תעבוד שלא לעבוד אדמה בשביעית.

רכא לא תזמור שלא לעבוד אילן בשביעית

רכב תקצור שלא לקצור ספיחי שביעית.

רכג תבצור שלא לאסוף פירות האילן בשביעית.

רכד וביובל שלא לעבוד בשנת היובל בין אדמה בין אילן.

רכה ספיחים שלא לקצור ספיחי יובל.

רכו ונזירים שלא לאסוף פירות יובל.

רכז לא תמכור שלא למכור שדה בא"י לצמיתות.

רכח תשנה שלא לשנות מגרשי הלויים ושדותיהם.

רכט תעזוב שלא לעזוב את הלויים.

רל תגוש שלא יתבע הלואה שעברה עליה שביעית.

רלא לא תמנע שלא ימנע להלוות לעני מפני השמטה.

רלב ותאמץ שלא ימנע ליתן לעני מה שהוצרך.

רלג ריק שלא לשלח עבד עברי ריקם כשיצא חפשי.

רלד בנושה שלא יתבע העני בחובו כשידע שהוא עני ולא יצר לו.

רלה לא תשך שלא להלוות ברבית לישראל.

רלו ותשיך שלא ללות ברבית.

רלז וביניהם שלא להשית יד בין מלו' ללוה ברבית.

רלח לא תלין שלא לאחר פעיל' שכי'.

רלט והמשכן שלא ימשכן בעל חוב בזרוע.

רמ ותשכב שלא למנוע העבוט מבעליו העני בשעה שהוא צריך לו.

רמא לא תחבול שלא למשכן האלמנה.

רמב ריחים שלא לחבול כלי שעושים בהם אוכל נפש.

רמג ונפש שלא לגנוב נפש מישראל.

רמד וממון שלא לגנוב ממון.

רמה לא תגזול שלא לגזול.

רמו לא תשיג שלא להשיג גבול.

רמז תעשוק שלא לעשוק.

רמח תכחש שלא לכחש בממון חברו.

רמט תשקר שלא לישבע על כפירת ממון.

רנ תונה שלא תונה במקח וממכר.

רנא ובדברים שלא יונה בדברי'.

רנב לגר שלא להונות הגר בדברים.

רנג לא תלחץ שלא להונות הגר במקח וממכר.

רנד וסגירה שלא להסגיר עבד שברח לא"י לאדוניו שבחוצה לארץ.

רנה לעבד שלא להונות עבד.

רנו וענוי שלא לענות יתום ואלמנה.

רנז עבודה שלא לעבוד בעבד עברי עבודת עבד.

רנח וממכרת שלא למכור אותו ממכרת עבד.

רנט ורדוי שלא לעבוד בעבד עברי בפרך.

רס לא תניח שלא להניח לכותי עכו"ם לעבו' בעב' עברי הנמכר לו בפרך.

רסא אמה שלא ימכור אמה עברית לאחר.

רסב מיעוד שלא למנוע מאמה העברית היעודה שאר כסות ועונה.

רסג וביפה שלא למכור אשה יפת תאר להיות שפחה.

רסד לא תתעמר שלא לכבוש אשת יפת תאר להיות שפחה.

רסה ותחמוד שלא לחמוד אשת איש.

רסו לא תתאוה שלא להתאוות.

רסז ותניף שלא יאכל השכיר שלא בשעת גמר מלאכה מן המחובר שהוא עושה בו.

רסח אל כליך שלא יקח השכיר יתר על אכילתו.

רסט בהתעלם שלא יתעל' מן האבד'.

רע רובצת שלא להניח בהמה רובצת תחת משאה.

רעא לא תעול שלא לעשות עול במשפט במדה.

רעב במשקל שלא להיות אצלנו אבן ואבן אפה ואפה.

רעג במשפט שלא לעול המשפט.

רעד ובשחד שלא ליקח שחד.

רעה לא תהדר שלא לכבד בדין.

רעו תגור שלא יירא הדיין בדין מאדם רע.

רעז תרחם שלא לרחם עני בדין.

רעח תטה שלא להטות משפט אדם חוטא.

רעט תחוס שלא לרחם על המזיק בדיני קנסו.

רפ וליתום, שלא להטות משפט גרים ויתומים.

רפא לא תשא שאין לשמוע א' מבעלי דינין ואין חברו עמו.

רפב ולנטות שלא לנטות אחרי רבי' בדיני נפשות.

רפג תענה שלא ילמד חובה מי שלמד זכות תחלה בדיני נפשות.

רפד ותכיר שלא למנות בדיינין אדם שאינו חכם בד“ת אע”פ שהוא חכם בחכמות אחרות.

רפה ותעיד שלא להעיד בשקר.

רפו רשע שלא יעיד בעל עברה.

רפז וקרוב שלא יעיד קרוב.

רפח ואחד שלא לכרות הדין ע"פ עד אחד.

רפט ולא תהרוג שלא להרוג נקי.

רצ לצדיק שלא לחתוך הדין באומד הדעת עד שיראו שני עדים גופו של דבר.

רצא לא יורה שלא יורה העד בדין שהעיד בו בדיני נפשות

רצב ותמית שלא להרוג מחויב הריגה קודם שיעמוד בדין.

רצג לרודף שלא לחוס על הרודף אלא להרגו קודם שיגיע לנרדף ויהרגנו או יגלה ערותו.

רצד ותעניש שלא לענוש האנוסה.

רצה וכופר שלא ליקח כופר מן הרוצח.

רצו לגלות שלא ליקח כופר בגלות רוצח בשגגה.

רצז על דם שלא לעמוד על הדם.

רצח לא תשים שלא להניח מכשול.

רצט ומכשול שלא להכשיל תם בדרך.

ש ומלקות שלא להוסיף במלקות המחויב מלקות.

שא לא תרגל שלא לרגל.

שב ותשנא שלא לשנא בלב.

שג תלבין שלא להלבין פני אדם מישראל.

שד תקום שלא לנקום.

שה ותטור שלא לנטור.

שו והאם שלא ליקח האם על הבני'.

שז והנתק שלא לגלח שער הנתק.

שח לא תתלוש שלא לתלוש סימני הצרעת.

שט ואיתן שלא לעבור ולזרוע בנחל איתן.

שי ומכשף שלא להחיות מכשף.

שיא החתן שלא יתחייב חתן בצרכי צבור.

שיב לא תמרה שלא להמרות פי בית דין.

שיג ותוסיף שלא להוסיף על מצות התורה בין שבכתב ובין שבע"פ.

שיד ותגרע שלא לגרוע מכל מצות התורה.

שטו לאלקים שלא לקלל הדיין.

שטז נשיא שלא לקלל הנשיא מלך או ראש ישיבת א"י.

שיז וחרש שלא לקלל א' משאר ישראל.

שיח ואבות שלא לקלל אב ואם.

שיט לא תכה שלא להכות אב ואם

שכ ומלאכה שלא לעשות מלאכה בשבת.

שכא ביציאה שלא להלך חוץ לתחום מדינה בשבת.

שכב ועונש שלא לענוש בשבת.

שכג בראשון שלא לעשות מלאכה בראשון של פסח.

שכד ושביעי ובשביעי בו.

שכה ושבועות ובחג השבועות.

שכו שנה ובאחד לחדש השביעי.

שכז וביום הכפורים.

שכח וסוכות ובראשון של חג הסוכו'.

שכט ובשמיני ובשביעי של חג.

של לא תגלה שלא לגלות ערות אם.

שלא אחותך וערות אחות.

שלב חורגת שלא לגלות ערות אשת אב.

שלג ואחות וערות אחות מהאב או מן האם.

שלד נכדתך שלא לגלות ערות בת הבן.

שלה ובת בת וערות בת הבת.

שלו והבת שלא לגלות ערות הבת.

שלז ואמה וערות אשה ובתה.

שלח ונכדתה שלא לגלות ערות אשה ובת בנה.

שלט ובת ובתה וערו אשה ובת בתה.

שמ ואחות אם שלא לגלות ערות אחות אם.

שמא אחות אב וערות אחות אב.

שמב ודודתך שלא לגלות ערות אשת אחי האב.

שמג כלה וערות אשת הבן.

שמד יבמתך שלא לגלות ערות אשת אח.

שמה וגיסתך וערות אחות אשתו.

שמו נדה שלא לגלות ערות אשה נדה.

שמז ואשת איש וערות אשת איש.

שמח ובהמה שלא לשכב עם בהמה.

שמט לרבעה שלא תביא אשה בהמה עליה.

שנ את זכר שלא לשכב עם זכר.

שנא לאביך שלא לגלות ערות האב עצמו.

שנב ודודך וערות אחי אב עצמו.

שנג לא תקרב שלא לקרב לעריות בדבר המביא לידי ג"ע כגון חבוק ונשוק ורמיזה.

שנד ולממזרת שלא ישא ממזר בת ישראל.

שנה וקדשה שלא תהיה קדשה והיא הנבעלת בלא כתובה וקדושין.

שנו גרושתך שלא להחזיר המקדש גרושתו אחר שנשאת לאחר.

שנז ענושה שלא לענוש אנוסה.

שנח ואנוסה שלא יגרש האונס אנוסתו.

שנט לא תשלח שלא יגרש מוציא שם רע.

שס לסריס שלא יקח סריס בת ישראל.

שסא לא תסרס שלא לסרס זכר לא אדם ולא בהמה חיה ועוף.

שסב ותמליך שלא למנות על ישראל איש מקהל גרים.

שסג בסוסים שלא ירבה לו המלך סוסים.

שסד נשים שלא ירבה לו המלך נשים.

שסה וכסף שלא ירבה לו המלך כסף וזהב.

דרבנן וסימן אשר לרעך

אור נר חנוכה.

שבת נר שבת.

רנה קריאת ההלל.

לקריאה קריאת המגילה בפורים.

רחיצה נטילת ידים

ערובין ערובין.

בברכותיך כגון ברכת ההודאה וברכת המזון.

קח נא את ברכתי אשר הובאת לך. קורא נעים. כי אשר חנני אלקים ראה למדתי אותך למען תוכל להצליח בתורת אלקינו ובמצותיו. אשר לעבודתו ית' ראוי להריץ כל תחבולות חכמותינו בעבור תברכני נפשך. ותשא אליו בעדי הגה ותפלה כי יסכים על ידי ויאיר עיני להאיר עיני כל ישראל במאור תורתו ובכל דבר העוזר אליה כאשר עם לבבי כל הימים. אכי"ר:

תושלבע