פַנְטַסִּיָּה שֶׁל חֲנֻכָּה.

לֺא אֵלֶּה נֵרוֹת־שַׁעֲוָה, שֶׁאֶת חֶדְרֵי לֺא יָאִירוּ, _

        אֶת גִּבּוֹרִי לִי יַזְכִּירוּ;

לֺא אֵלֶּה הַלְּהָבִים הַחֲרֵדִים וְהַמְּהַבְהֲבִים

      בִּנְשֺׁב בָּם הֶבֶל פִּי מַדְלִיקָם,

וְחוֺשְׁבִים לִדְעֺךְ עַל שְׁבִיבָם וְעַל זִיקָם, –

        אֶת גִּבּוֹרִי לִי יַזְכִּירוּ. –

*

אֲנִי, אֲנִי הִדְלַקְתִּי אֶתְכֶם נֵרוֹת־שַׁעֲוָה, –

        נִחָמְתִּי;

אֲנִי הִדְלַקְתִּי אֶתְכֶם־זִכָּרוֹן לְגִבּוֹרִי —

        וְנִכְלָמְתִּי…

אֶשְׁכֶם קָרָה, שְׁבִיבְכֶם דּוֺעֵךְ, זִיקְכֶם עוֺמֵם;

        הִנְּכֶם קְטַנִּים!

בְּרַקְכֶם – בְּרַק עֵינֵי שְׁפַנִּים.

        בָּרָק שׁוֹמֵם…

לֺא! לֺא אַתֶּם אֶת גִּבּוֹרִי לִי תַּזְכִּירוּ. –

*

אֲנִי הִדְלַקְתִּי אֶתְכֶם — וְאָנֺכִי

    אֶפַּח בָּכֶם וַאֲכַבֶּה.

פֺּה בִלְבָבִי בוֹעֵר

לַהַב גָּדוֹל, לַהַב סוֹעֵר,

    לְזֵכֶר הַמַּכַּבִּי! —

*

אַךְ מַה זֶּה הֵצִיץ מִלַּהַב נֵר הַשַּׁעֲוָה!

קְוֻצּוֹת שְׁחוֹרוֹת…

    רֹאשׁ…

    עֵינַיִם־אוֹרוֹת…

    שְׁתֵּי עֵינֵי־בְרָקִים

טוֹבְלוֹת בְּזַהֲרוּרֵי שְׁחָקִים, —

    צָצִים מִן הָאֵשׁ, —

הוֹ, הוֹד פְּנֵי גִּבּוֹר!

*

– מִי אַתָּה הַגִּבּוֹר?

— הַמַּכַּבִּי!

—וּמִן הַנֵּר עָלִיתָ?

  מִזֶּה הַשְּׁבִיב,

מִטִּפַּת־אֵשׁ שֶׁאֵין לָהּ זִו?

וְהֵן פֹּה בִּלְבָבִי בּוֹעֵר

לַהַב גָּדוֹל, לַהַב סוֹעֵר

  לְזִכְרֶךָ; –

הִכָּנֵס תּוֹךּ לְבָבִי וַחֲיֵה בִי!

*

— זֶה כַּמָּה נִכְסַפְתִּי לְלֵב! —

קָרָא הַמַּכְבִּי וְעָלָה מִנֵּרוֹת הַשַּׁעֲוָה:

­­­­— זֶה כַּמָּה נִכְסַפְתִּי לְלֵב! —

וַיִּקְרַע הַמַּכְבִּי סְגוֹר לִבִּי,

    וְנִכְנַס, וְטָבַל בְּדָמִי,

    וְעָלָה בְלַהַב לִבָּתִּי…

*

וְאֶת הַנֵּרוֹת כִּבִּיתִי,

    הַנֵּרוֹת לִי לָמָּה?

אִם בְּחַדְרֵי לְבָבִי דּוֹלֶקֶת לַהָבֶת

וְנִשְׁמַת גִּבּוֹרִי בְּתוֹךְ הַשַּׁלְהָבֶת?!