עַל רֹאשׁ הָהָר עָמַדְתִּי מֵאָז הַבֹּקֶר,

וּפָנַי אֶל הַמִּזְרָח;

    וָאֵרֶא חֶרֶס עוֹלֶה מִן הַתְּהוֹם —

    וּבְחֵיקוֹ יוֹם.

וְאוֹרוֹת רַבִּים כְּמִמַּעְיָן שֶׁאֵינוֹ פּוֹסֵק

שָׁטְפוּ אֶת הָאֲוִיר;

    וְגַלֵּי זֹהַר בְּהִירִים נִזְרְקוּ מֵרוּם,

    עַל כָּל הַיְּקוּם.

וְכָל הַיְקוּם הַצָּמֵא שׁוֹתֶה מִן הַזִּיו הַגָּדוֹל

וְנֶהֱנֶה מִמֶּנּוּ;

    וָאֶקְרַע גַּם מִלִּבִּי אֶת הַסְּגוֹר,

    וָאֶסְפֹּג אֶת הָאוֹר.

וּלְתוֹךְ דָּמַי, עוֹרְקַי גִידַי וְנִשְׁמָתִי –

בָּא הָאוֹר הַמָּתוֹק;

    וְהִתְחִיל תּוֹסֵס בִּי הַלֵּב הֶעָז,

    מִנְּגֹהוֹת פָּז…

וְכִנְבִיא־אֵל הִפְקַרְתִּי אָז אֶת עַצְמִי לְכָל נַעֲנֶה,

הַצָּמֵא לְאוֹר שַׁדַּי…

    וָאַכְרִיז מֵעַל פִּסְגַּת רֹאשׁ הָהָר,

    לְכָל דָךְ וּמָר:

אֵלַי הִתְלַקְּטוּ וְאֵתָיוּ אַחִים נַעֲנִים!

אֶת לִבִּי אֲנִי מַפְקִיר —

    וְאַתֶּם שְׁתוּ וּמְצוּ אֶת הָאוֹר הֶחָם.

    עַל הַלְּשַׁד וְהַדָּם…