שְׁקִי לִי לִפְנֵי לֶכְתֵּךְ –
הִנְנִי עָצֵב; כָּכָה עָצֵב אֲנִי…
שָׁאַלְתִּי הַיּוֹם אֶת לִבִּי:
לִבִּי, לָמָּה תִּבְכֶּה בִי?
וְלֹא עֲנָנִי…
הַבִּיטִי בְאֵשׁ הַמַּעֲרָב:
עוֹד רֶגַע קָט וְהִתְפּוֹצְצוּ הַשְּׁחָקִים,
מִצַּעֲרוֹ שֶׁל הַשֶּׁמֶשׁ;
אִלֵּם עוֹמֵד הוּא עַל סַף הַמַּעֲרָב —
רַק הַצַּעַר תּוֹסֵס.
בַּחֲזֵה־עֲנָקִים…
רְאִי נָא, רְאִי, חֲמוּדָה —
אֵשׁ הַמַּעֲרָב הוֹלְכָה וְעוֹמֶמֶת,
וְלֹא הִתְפּוֹצְצוּ שָׁמָיִם!…
שָׁקַע כְּבָר שִׁמְשֵׁנוּ עִם עִצְּבוֹנו,
עִם תּוּגָתוֹ הָאִלֶּמֶת.
שְׁקִי לִי לִפְנֵי לֶכְתֵּךְ –
כִּי תָקוּמִי מָחָר וּבָאת אֶל נָוִי —
מִי יוֹדֵעַ אִם עוֹד יִדְפּוֹק לָךְ לְבָבִי?
מִי יוֹדֵעַ אִם הַשֶּׁמֶשׁ יוֹפַע עוֹד בַּמִּזְרָח —
אִם עוֹד יוֹפַע, וְעוֹד יִזְרַח?…