לוגו
בשעריך ירושלם: ירושלים הבנויה, חוברת ג
פרק:
מיקום ביצירה:
0%
X
F
U

 

הישוב החדש מחוץ לחומת העיר    🔗

מגרשי השכונות והמוסדות, זמן קנייתם, על ידי מי, ומחירם

משנת תרט"ז עד היום הזה.


נאספו ממקורות נאמנים

על ידי

פנחס בן צבי גראייבסקי

מילידי ירושלים ומתושביה


שנת תרצ"ז לפ"ק

– – – – – – – –


דפוס צוקרמן –


מוקדש ומוגש ברוב כבוד ויקר

לכבוד העסקן הצבורי הנעלה, איש ירושלם

מר דוב רוזנשטיין הי"ו

רואה חשבון ומבקר מוסמך ע"י ממשלת ארץ ישראל

חבר אגודת מבקרי החשבונות באנגליה

מנהל ראשי של “בית התבשיל הכללי שטרויס”

סגן מנהל מנהל בנק “מלוה” לפנים ועוד כמה מוסדות בירושלם

מיסד ומנהל בנק שלמה המלך כיום הזה

לאות הוקרה על פעולותיו החשובות בישוב

מאת המו"ל.


 

מכתב אל המו"ל    🔗

ירושלם, בית המעלות1, כ“ט שבט תרצ”ז

יישר כחך על החוברת “בשעריך ירושלם” שכבדתני בה, שהעלתה בי זכרונות נעורים ועלומים2 – זכרונות של ארבעים וחמש שנות גידולה ופריחתה של עיר חמדתנו, שזכיתי להיות עד ראיה לכך. החיית בזכרוני את בוני ירושלם התמימים והישרים שזכיתי עוד להכירם בחייהם – רובם ככולם עסקו בגאולת הארץ ובבנינה מתוך התלהבות וחבה ובכפם לא דבק מאום וחיו ומתו מתוך דחקות ועוני ואין איש מזכיר אפילו את שמם.

מי מבני דורנו יודע למשל את ר' זלמן ר' נחום’ס (ר' שלמה זלמן לעווי בלשונך), שהיה נחשב בעיני השלטונות לבעל הנכסים הכי עשיר בירושלם, מפני שרב שכונות העיר נרשמו על שמו, והוא חי כל ימיו בדחקות וגם בדירת חנם בבתי מחסה, וכשהציעו לו חברי “מאה שערים” “בית” (בן חדר אחד) במתנה כגמול על עמלו ומסירות נפשו ביסוד החברה ובנין השכונה – כעס על המציעים ואים בהתפטרות אם יזכירו לו עוד פעם ע"ד הצעה כזאת.

י. בן אמוץ


צודקים מאד דברי סופרנו הנכבד הזה. אמנם עוד לא יצאנו ידי חובתנו לגבי החובבים הותיקים “הבונים הראשונים” להציב להם יד ושם ברחובותנו בספרותנו. – מי יתנני “הספר הזהב” כי אז הייתי מקדיש להם ולפעולותיהם דפים, דפים שלמים. על “ר' זלמן ר' נחומ’ס” אמנם פרסמנו פרק חשוב בספרנו “זכרון לחובבים ראשונים” חוברות ב–ו.


 

שכונת כרם אברהם3    🔗

לכבוד האדון הנעלה הרב פנחס גראייבסקי

ירושלים

בתשובה למכתבו מיום א' אדר הנני ממציא לו להלן את הפרטים לשאלותיו:

א) מתי נקנה המגרש – בשנת 1931

ב) על ידי מי – ע"י חי אלישר

ג) ממי – מ“נאמני החברה לעזרת היהודים הנרדפים” מלונדון

ד) גדלו במספר אמות – 100.000 אמות מרובעות

ה) מחיר כל אמה – 250 מיל א"י האמה ברוטו

ו) כמה בתים כבר נבנו – מאה בנינים (100)

ז) שמות הרחובות העברים: רח' צפניה, רח' עמוס, רח' מלאכי, רח' נחום, רח' יונה, רח' ירמיהו, רח' עובדיה.

בכל הכבוד

חי. אלישר


 

השכונות שנבנו מחוץ לחומת העיר    🔗

משכנות שאננים – תר"כ

מחנה ישראל – תרכ"ח

נחלת שבעה – תרכ"ט

מאה שערים – תרל"ד

אבן ישראל – תרל"ה

משכנות ישראל – תרל"ו

בית יעקב – תרל"ז

בית דוד – תרל"ז

קריה נאמנה – תרל"ט

מזכרת משה – תרמ"ב

שער הפנה – תרמ"ה

שער משה – תרמ"ה

בית ישראל – תרמ"ו

מחנה יהודה – תרמ"ז

שערי צדק – תרמ"ח

התימנים – תרמ"ט

זכרון טוביה – תר"ן

כנסת ישראל – תרנ"א

נחלת יעקב – תרנ"א

בתי אונגארן – תרנ"א

עזרת ישראל – תרנ"א

דמשק אליעזר – תרנ"ב

אגודת שלמה – תרנ"ב

אהל שמחה – תרנ"ג

רחבות – תרנ"ג

בתי מינסק – תרנ"ז


המשך יבוא.


 

שכונת ימין משה    🔗

(נוסדה בשנת תרנ"ד)

עוד בשנת תרי"ז, כאשר עלה ר' משה מונטיפיורי, בפעם החמישית לבקר את ירושלים משאת רוחו ונפשו, קנה מגרש גדול 70,000 אמות על דרך חברון, מול הר ציון, ויקרא את שמו “כרם משה ויהודית”.

בחלק מהמגרש הזה נבנתה, בשנת תר"כ שכונת “משכנות שאננים” (בתי יהודה טורא) עשרים וארבעה בתים האלה הכילו רק חלק שלישי מהמגרש הזה והחלק הגדול נשאר שמם ונעזב. –

ויהי דבר היורש מר יוסף סבג מונטיפיורי עם שמואל מונטגו ארטהור כהן והנרי הריס לתת מהכסף הנועד לזכרון מונטיפיורי לבנות בתים במגרש הזה לטובת עניי ירושלים וייטב, בעיניהם, ויעשו חוזים עם אנשים מנכבדי ירושלים: הר“ר יוסף ריבלין הר”ר נטע צבי המבורגער והר“ר דוד פיינשטיין מצד עדת האשכנזים, והרב יעקב מאיר ח”ר שמואל מיוחס, ח“ר יצחק אשכנזי, ח”ר אליהו פאניזיל וח“ר מורנו בר אדון מצד הספרדים, להלוות להם 5200 ליט”ש (לכ“א 2600 ליט”ש) לבנות בכל חלקה של שתי העדות במשך שלש שנים 75 בתי מעון, בתשלומין של עשר שנים.

מר יוסף סבג מונטיפיורי בעל המגרש הזה בתור יורש, כתב וחתם בערכאות תעודת כח הרשאה על חלק האשכנזים להר“ר יוסף ריבלין, ועל חלק הספרדים להר”ר שמואל מיוחס.

השכונה מסודרת יפה, ושני רחובות לה, האחד לאשכנזים בשם “רחוב נתן” (ע"ש הרב נתן אדלר) והשני לספרדים בשם “רחוב יהודית” (ע"ש אשת השר מונטיפיורי).

מספר הבתים: מאה וחמשים, לבד שלשה בתי כנסיות אחד לעדת הספרדים, ושנים לעדת האשכנזים, פרושים וחסידים. –


– – – – – – – – – –


ירושלים כ“ז שבט תרצ”ז

לכבוד מר פנחס גראייבסקי,

כאן

א.נ.

בקשר עם בקשתו להמציא לו חמר על קניותינו בירושלם הננו מתכבדים להודיעו, כי מקוים אנו שבקרוב יהיה לנו חמר מסוכם ואז נמציאו לו.

בכבוד רב

חברת הכשרת הישוב בארץ ישראל


 

בית וגן בהתפתחותה    🔗

נעים לציין את התפתחותן של שכונות ירושלים. הפעם תצוין התקדמותה של “בית וגן”, שעליה מספר מזכיר השכונה, הסופר והעסקן החרוץ מר ש. יעקבסון בחוברת החדשה, הי“ג. הקרקע לשכונה נקנתה בשנת תרפ”א, וכל השטח הוא 400 דונם, שמהם הוקצו 50 דונם לשם בנין שכונת־משנה “אחוזת בני ברית” (עיין "בשעריך ירושלים, חוברת א' וב‘, מאת ר’ פנחס גראייבסקי). בראש בית וגן עומדים טובי העסקנים של הישוב הישן, שתפסו יפה את רוח העת החדשה.

למדים אנו מן הדוה“ח הכספי שהשכונה הוציאה עד סוף ספטמבר 1936 על דרכים 6838 לירות, על המכון להספקת מים 2425 ל. על בית־הכנסת והמקוה 2371 ל. על נטיעות 285 ל. ערך המגרשים הצבוריים שבשכונה הוא 2055 לירות. יש לשכונות קרנות מיוחדות לעבודות צבוריות, למגרשים צבוריים, לנטיעות ועוד. השנה האחרונה נגמרה בריוח נקי לשכונה בסך 135 לא”י.

אם כי השכונה נועדה לכתחילה לשמש מעין “עיר גנים” קטנה, הרי ממהלך הענינים הביא לידי יצירת מפעלי תעשיה ומשקים חקלאיים בתוכה. בזמן האחרון נוסדו בה, בין השאר, בית חרושת לרפואות “טבע”, מפעל־חצץ ומשק חדש של פרות ועופות. יש בשכונה גם בתי חרושת לשיש, לסוכריות, לביסקויט, לאריגה ומפעלים כלכליים אחרים, בתוכם מאפיה גדולה המספקת כשלושים אחוז של כל תצרוכת הלחם בירושלים. “אין הענפים החדשים האלה – מעיר מר יעקבסון – דוחקים כלל וכלל או מעכבים במה שהוא את מקצוע הקייטנות והמרגוע, שהולך ומתפתח יפה בשכונה הודות לסגולות המצוינות של ההר הרם אשר עליו היא בנויה”.

אין כל ספק שעתיד גדול צפון לבית וגן בחיק־הזמן, הקרוב והרחוק כאחד.

“הבקר” ש. ש.


 

חברת בנין הישוב בירושלם    🔗

החברה הזאת שנוסדה בשנת תרפ“ו–תרפ”ז, קנתה מאת ערבים שונים שטחי אדמה גדולים, בקושאנים רשמים, בגבעת קטומון על יד שכונת “מקור חיים” בירושלם. – הרכבת עוברת בין השטחים, המכילים בערך ארבע מאות אלף אמות ונחלקו למגרשים, מגרשים. כל מגרש מכיל אלף אמות. המקום יפה ונהדר, נשקף על פני ככר הירדן,

ראשי החברים העקרים: ר' אליהו י. ריבלין, ר' חיים מיכל מיכלין, ר' ירחמיאל אמדורסקי, ר' זלמן ריבלין, ר' בנימין קוקיא, ר' יעקב הרלינג, ר' ישראל רבינוביץ, בסיוע ר' שמואל סלונים.


 

תלפיות – ה“גרוניוואלד” של ירושלים    🔗

שנה זו שנת “יובל” היא לתלפיות. 25 שנים מלאו מיום שנרכשו מידי “טמפלר באנק” 1960.000 האמות המרובעות הראשונות, במחיר 23 מא“י האמה, לבנין מושב גנים תלפיות, לעתיד לבוא. מיום הקניה ועד יום הנחת אבן הפנה לבית הראשון עברה תקופה ממושכה: 11 שנים – מ־1911 עד 1922. בינתיים התחוללה מלחמה בעולם. וגם לאחר השלום, לאחר כבוש ירושלים, לאחר הכרזת באלפור עברו, כפי שאנו רואים, כמה שנים עד שמנהלה לשעבר של אפ”ק הניח את אבן הפנה לביתו בין הסלעים שבדרומה של ירושלים, שעכשיו מתנוסס שם מושב גנים, או עיר גנים ככינוי התואר שבפי בני תלפיות.

עכשיו הרי זו באמת כמין עיר בזעיר אנפין, למעלה מ־100 בתים. אוכלוסיה בת 120 משפחות. גן נפלא, גינה על שמו של בן־יהודה, כבישים טובים, בתי ספר, בנין מפואר לבית הכנסת, שאפילו ירושלים האם יכולה להתקנא בו, שפע של ירק, אור חשמל, מפעל מים, – הכלל מעין גרוניוואלד דירושלים.

מ. כספי, הקונסול הלטבי הוא מראשוני הבונים כאן. לפי המנין הסדורי ביתו הוא השביעי. כשהוצרך כספי לקרוא לשכנו גורדון מבנק “מרקנטיל” לאסיפה או לבקור סתם היה יוצא אל מרפסת ביתו ו… תוקע בשופר. היה גורדון שומע את התקיעה, מבין לרמז ובא לאסיפה. טלפונים לא היו עדיין בנמצא, בין שני הבתים השכנים הפסיקו סלעים חשופים – והעצה היתה: תקיעת שופר. עכשיו יש כבר טלפונים והסלעים מכוסים משכבר ירק רב ובנינים נאים.

*

ובאמת, קשה למצוא מקום נאה מזה ל“עיר גנים”. היהודים הם בטבעם בני־כרך. נצמדים הם לעיר דווקא. ועדין לא נתפתחו די צרכם החוש והנטיה לגנים, אילנות, שדרות מצלות, אפרים אידיליים. וכאן נתיחדה חבורה של משכילים ואנשי עסק שעדיין לא ניטל מהם חוש היופי שבטבע. וודאי נהדר הוא מראה ירושלים העתיקה הנשקפת כאן מהר הצופים, אבל בכל לבי מייעץ הייתי לבני ירושלים, לא כל שכן לאושפיזין ולתיירים שיעלו לגבעת שטראוס שבתלפיות וישקיפו משם על ירושלים העתיקה. אתה רואה משם את הר הצופים והר הבית במראית אחרת לגמרי. זהו מראה שכל הרואה אותו פעם ימשך אחריו תמיד,

והאויר! אויר נשמות! בני תלפיות רוצים ששכונתם תהא מתפשטת והולכת. ורצונם זה הוא מובן מאד. אבל “חבל” על האידליה שתתאבד ולא תשתכח. אף על פי שכבר עכשיו יש אניני הדעת המתאוננים, כי תלפיות הוא “רעשנית” בשבילם יותר מדי.

*

את גרוניואלד שעל יד ברלין יסדו העשירים. מאילי הכסף והחרושת. תעשינים, בנקאים, גדולי הסוחרים, עורכי הדין העשירים, מנהלי קונצרנים אדירים, פקידים גבוהים, סגני מיניסטרים, מנהלי דפרטמנטים וכדו'.

בתלפיות אין בנקאים וחרשתנים. זוהי שכונה של משכילים. ההנהלה היא בידי הועד. ראש הועד, מ. כספי, הוא מעין ראש־עיריה בלתי רשמי בתלפיות. ובועד עוד – אלישר, אליצור, בן דוב ורוזנפלד. רחוב (יחידי בכל ירושלים) על שמו של הרצל הוא בתלפיות. שמות הרחובות בשכונה זו נבחרו בכלל בהבנה ובטוב טעם: דרך אפרתה, עין גדי, רחוב יחזקאל הנביא, מצדה, גלעדי וכדו'.

גאות תלפיות היא הגן של השכונה. והוא, באמת, נפלא. ד"ר ראובני מבקש לעשותו גן בוטאני על שמו של ביאליק. ויש לשער, כי המחשבה הטובה תצא אל הפועל.

*

וגם על בית הכנסת גאותם של בני תלפיות. והוא בנין מפואר שאפילו מרכזים גדולים ביותר לא יתביישו בו. בית שנבנה בחוש דק של תתאומת, ברחבות ובקוים ארכיטקטוניים נאים. לפי שעה אין הבית מלא יותר מבנין “ישורון” שברחוב המלך ג’ורג' שבירושלים. אך משיושלם בנינו והיה זה אחד משכיות החמדה של א"י החדשה. אגב: נקטו כאן בפרינציפיון שנקבע בבית הכנסת הברליני החדש שבפרינץ־רגנטן־שטראסה, לפני ארון הקודש והעמוד נקבע מסך המכסה את כל מזרחו של בית הכנסת ונותן את האפשרות לכנס כאן אסיפות חילוניות, לערוך הרצאות וכדו'…

כבר נזדמן לי לכתוב על בינינינו הצבוריים הנבנים על פי הצרכים וקנה המדה של המצב הקיים. וכי בן כמה הוא בנינה של הסוכנות? בן שנים מעטות וכבר הוא קטן וצר מלהכיל. האולם שבבית הסוכנות יכשר איך שהוא למסיבות ואזכרות, ואלו האולם של הועד הפועל, למשל, צר וקטן הוא מלספק את הצרכים היום

כאן, בתלפיות, בנו מתוך חשבון לעתיד לבוא. לא לפי ההצטרכות ביום הבניה, אלא לפי הסיכויים להבא. היום יכול בית כנסת זה להכיל את כל בני תלפיות כולם, אנשים, נשים וטף, ועוד יהא מקום גם לאחרים. אך מי יודע אם לא יהא הבנין לאחר כמה שנים צר מלמלא את צרכיה של תלפיות?

מסביב לתלפיות יש כבר שכונות קטנות: ארנונה, בנין ומלאכה וכדו'. ברבות הימים יהיו כל השכונות הנפרדות הללו לחטיבה אחת. היא יכולה ובודאי גם עתידה ליהפך לכרך.

אך לפי שעה עדיין אידיליה כאן, ואוהבי אידיליה בודאי מתפללים בנפשם: יהי רצון שתמשך שלות השקט זו ימים רבים.

“הארץ” ה. ס.


 

אישי ירושלים לפנים    🔗

עסקני הצבור, מיסדי המוסדות ובוני הישוב בקודש.


א

הרב ר' שלמה זלמן לעווי זצ"ל

בהרב הגאון הצדיק, ראש “המקובלים” בישיבת “בית־אל”, כקש“ת מוהר”ר יעקב ליב לעווי זצ“ל ראב”ד בעיה"ק ירושלים במשך ארבעים שנה; מנהיג ודבר לעדת כולל ווארשא וראש וראשון בכל דבר שבקדושה.

וחתנו של הרה“ג המפורסם לתהלה, הרב ר' משה רבלין זצ”ל הנודע בשם המגיד משקלוב, אחד ממיסדי הישוב האשכנזי בירושלים.

נפטר בשם טוב במבחר שנותיו, בעצם ימי עבודתו, עבודת הקודש ביום ז' ניסן תרמ"ד ומנוחתו כבוד במרום הר הזיתים בחלקת הרבנים.

בשעה שהספידו שב' הרב ר' שלמה זלמן4 בהר“ן זצ”ל גלה סוד בשם אביו הגאון הצדיק רבי נחום זצ"ל על שורש נשמתו של המנוח, ונזדעזע הקהל. –

הוא היה אחד מגדולי התורה והיראה, מגדולי היחס ובעלי הותיקין בירושלים; ראשון בקודש בכל דבר טוב ומועיל ובכל ענין צבורי לתורה ולתעודה, לעבודה וגמ"ח.

אחד הראשונים העקרים ליסודה ובנינה של השכונה הראשונה בכרם כדכד, שכונת “מאה שערים”, לפאת צפונית מערבית להר בית מקדשנו.

מתעסק וגבאי קדש בשנת תרכ“ב בבית תלמוד התורה “עץ חיים” המיסד העיקרי וגבאי ראשי בבית החולים הצבורי “בקור חולים” ובחברת גחש”א לעדת האשכנזים, פרושים וחסידים בעיה“ק ירושלים ת”ו, אחד מהמיסדים הראשונים של בית היתומים דיסקין, מרציא “שעורים” לתלמידים מובהקים, מרנין את לבות השומעים בתפלותיו הנלהבות; חבר פעיל בחברת לינה ודואג לאלמנות ויתומים, איש האשכולות, איש צבורי לעצה ותושיה.

כל דבר ענין צבורי לא היה קשה בשבילו, בכל שאלת־ציבורית התגבר כארי לפעול ולעשות. הר“ז בן טובים בלוח א”י מספר לנו: בשנת התרל“ג כשבאה שאלת העזבון של הקאיד נסים שמאמא לטובת אה”ק, התנדב לנסוע לעיר ליווארנא יחד עם הרי“מ סלומון, ובהיותם בחו”ל השתמשו בעת הכשר להציע לפני הרב שלמה דב הלוי במברגר ז“ל אב”ד דווירצבורג את כל התלאה שעיר קדשנו סובלת מהמיסיאן הבריטית שפרשה מצודתה בעיר הקדש, ותשתמש בכל האמצעים למשך אחריה את לבות העניים ודלת העם בהמציאה להם רופא ורפואות חנם, ויבקשו את הרב כי יעורר את אחינו הנדיבים באשכנז לשים לב אל המכשלה הגדולה הזאת ולהשתדל להגדיל את חוג פעולותיו של ביה“ח בקו”ח שכבר נוסד והתקים אז בעיר הקדש למען לא יצטרכו העניים לדרוך לסף בית החולים ובית הרפואות של המיסיאן, וייטב הדבר בעיניו, ויבטיח להם לתמוך את הרעיון הזה, ולהשתדל בהצאתו לפעולות ומווירצבורג נסעו לפראנקפורט דמיין להציע את רעיונם לפני הרב שמשון רפאל הירש ז“ל ותהי פעולתו הראשונה להציגם לפני הברון השר הצדיק מר שמעון וואלף ראטשילד ז”ל והוא הבטיחם לתמך את הדבר כי יצא לפעולה, ויוסד ועד בפרנקפורט דמיין, וזה הביא גם כן ליסוד מוסד בית החולים “שערי צדק” ברוב הימים. –

תמיד עמד על המשמר – תמיד חשש על קדושת ירושלים וטהרתה, על הלמודים הצרופים והטהורים.

בעל גמ“ח בגופו ובממונו, על כל צרה שלא תבוא, היה ר' זלמן מן הראשונים להציל, לרחם ולהושיע, – מעט כלי הכסף שלו לא היה נמצאים אף פעם בביתו, תמיד היו שאולים לאנשים שונים להשיג עליהם גמ”ח.

בעל־תפלה נלהב היה, בימים הנוראים היה עובר לפני התיבה בבית המדרש אהלי יעקב בחצר הרב מקאליש. ותפלותיו – הוי תפלותיו! תפלת־אדם כשר וירא־שמים תפלות חמות, נלהבות מפנימיות הלב והנפש.

כל יודעיו ומכיריו כבדוהו והוקירוהו, גם הישמעאלים העריצוהו הרכינו ראשם לפני “רובי זלמן”.

כשהגיע לשנת החמשים – אותה השנה שנסתלק בה – לחש באזני חתנו יבדל לחיים טובים, הרב צבי הכהן שפירא שליט"א: “שנת השמיטה שנת החמשים”, צריכים לפשפש במעשים –

משפחת לעווי עתיקה היא בירושלים, יד ושם לה בתורה עבודה וגמ“ח ובכל דבר טוב ומועיל; בישובה של העיר, ובהתפתחותה בחמריותה וברוחניותה, בזמנה עלתה כבוד התורה ולומדיה מעלה מעלה, עד המדרגה היותר עליונה, ורבים נאותו לאורה, וענפיה: גדולי התורה והיראה, מרביצי תורה ברבים, בעלי גמ”ח בגופם ובממונם, אנשי אמנה, עסקני הצבור, ובוני הישוב בקודש. גולת הכותרת של המשפחה היפה הזאת היו האחים הצדיקים לבית לעוי בעיה“ק ירושלים ת”ו: א) הגאון רבי אשר למיל זצ“ל רב דגאלין ואבד”צ פעיה“ק. ב) הגאון רבי נחום זצ”ל רב דשאדיק, ג) הגאון רבי יעקב ליב זצ“ל רב דסלשין ואבד”צ פעיה“ק – לבד האחים בחו”ל – כלם המה בני הרב הגאון מ' אברהם זצ“ל, שלשה אלה עלו לאה”ק בשנת תר"ה, כל אחד מהם שאף לקדושת הארץ ולחונן את עפרה, מעט מהרבה מתולדותיהם ופעולותיהם בקדש פרסמנו בספרנו “זכרון לחובבים הראשונים”.

ואמו של הרב ר' שלמה זלמן לעווי ז“ל היתה הרבנית הצדיקת, אחת הנשים המצוינות מרת רחל ז”ל המיוחסת בישראל מצד אביה ומצד אמה קדושי עליון שנהרגו על קדוש השם, שנפטרה בירושלים ח' תשרי תרנ"ד.

כשנסתלקו שני בניה היקרים, שני צנתרות דדהבא, בחייה, בשבוע אחד: הר“ר מרדכי והר”ר אהרן ז“ל קם האי ספדנא דירושלים, הרב ר' יוסף ריבלין ז”ל ויצעק מנהמת לבו: רחל מבכה על בניה, ויגוע כל העם בבכיה.

הרב ר' שלמה זלמן ז“ל היה אחד “מששה קני המנורה” – ששה האחים המצוינים בני הגאון רבי יעקב ליב זצ”ל.

אשתו היקרה מרת ראשע דרויזא בתו של הרב המגיד משקלוב הנז' ילדה לו ארבע בנות: בנות ציון המצוינות: מרת אסתר לעווי ז“ל, מרת חיה שפירה ז”ל מרת גיטל לעווי ז"ל ותבדל לחיים מרת מינה רבלין תחיה. השאיר אחריו בכתובים הרבה חדושי תורה. יהי זכרו ברוך.


זכרון משה מונטיפיורי ז"ל    🔗

בירושלים הבנויה


ונתתי להם בביתי ובחומותי יד ושם

שם עולם אתן לו. –

זכרה ירושלים את מטיבה ואיש חסדה, את ר' משה מונטיפיורי ז“ל שכל כך טרח, כל כך דאג בשבילה, ב”שבע מסעותיו" וברוב נדבותיו ופעולותיו, ותקבע לו יד ושם בשכונות, שם עולם לדור דור.

חמש שכונות גדולות נקראות על שמו:

א) מזכרת משה נוסדה בשנת תרמ"ב. 130 דירות

ב) אהל משה נוסדה בשנת תרמ"ב 110 דירות

ג) ימין משה נוסדה בשנת תרנ"ד. 150 דירות

ד) זכרון משה נוסדה בשנת תרס"ה. 100 דירות

ה) קרית משה נוסדה בשנת תרפ"ד. 59 דירות

הודות לראשי המתעסקים והכי פעילים: הר' יוסף ריבלין ז“ל, רוח החיה בבנין השכונות מחוץ לחומת העיר, הרי”מ פינס ז“ל בא־כח “קרן מזכרת משה מונטיפיורי” ויבדל לחיים הפרופ' דר' דוד ילין הי”ו.


  1. הבנין הגדול הזה, הנבנה ע“י האדריכל המצוין מר מאיר רובין נ”י, בהשתתפות מר סעדיה מנגופלי, מתנוסס ביפיו, בהודו והדרו בין רחוב מלך ג‘ורג’ ובין רחוב בצלאל. מכיל בו 76 דירות.

    האדריכל מר מאיר רובין כבר זכה להקים בנינים גדולים ויפים כמו בירושלים החדשה כן גם בתל אביב, ביניהם מתנוססים לתפארה: בנין בית הכנסת הגדול “ישרון” על יד שכונת רחביה, ובנין בית החולים החדש “בקור חולים” ברחוב המלך ג‘ורג’. תחזקנה ידיו להמשיך עבודתו לתפארת עמנו בארצנו.

    המו"ל  ↩

  2. במקור נשמטה אות מהמלה, כנראה ‘ל’, ונכתב: ‘וע[]ומים’ – הערת פרויקט בן־יהודה  ↩

  3. המגרש ה“הסטורי” הזה נקנה עוד בשנת תרי“ב ע”י הג' פין, אשתו של הקונסול האנגלי, הראשון בירושלם, עין מה שדובר בו בספרנו “מגנזי ירושלם” חוברת י"א.

    המו"ל  ↩

  4. שני ר' “שלמה זלמן” היו אז בירושלים, שני צנתרא דדהבא, קרובים זה לזה בני משפחת לעווי, שניהם האירו פני ירושלים, בתורתם וצדקתם, – עיין ספרנו “זכרון לחובבים הראשונים” חוברות ב. ו. י“ז–י”ח –  ↩