הוא עמד בשער ונפל. אך עמידתו זקופת הקומה לא היתה עמידה של מי אשר השער ענינו. בכל נימי לבו הזדהה עם כל מה שמאחורי השער: הוא חי את הגדול, את הלבטים, את ההאבקות, את הירידות ואת התקווה.
היה אחוז רעיון אחד – רעיון הקוממיות היהודית.
היה בעל חושים מחודדים ביותר לשאלות התורפה של חיי ישראל והתנועה הציונית בדור הזה.
חש את סכנת השואה המתקרבת ודרש מכל יהודי שותפות בפועל במפעל.
בעל השכלה רחבה כרופא, כהיסטורין וכפובליציסט הפעיל את כשרונו כדי לתפוס את עיקר העיקרים: העליה, הרקע שלה וקשיה.
בעל אמונה ובעל פקחון היה, מגיב מתוך סערת נפש ושקול דעת כאחד.
היה, כפי שכינה אותו חברו ברל כצנלסון, “אדם עם פנס”.