היהדות האמריקאית היא הישוב היהודי היציב והמוצק ביותר, מרובה מספר ורב יכולת ביותר שבימינו, והוא מחויב לקחת חלק בבנין הארץ לפי כל מדת יכולתו. בלעדיו אין אנו רואים כיצד, מתי ומי יבנה את הארץ. כי מחסור, עוני ואזלת יד שוררים ברחוב היהודי במזרח אירופה.
מה יכול, מה צריך להיות חלקה של היהדות האמריקאית בבנין הארץ? במשך שנים רבות כאילו אך תשובה אחת היתה בפי התנועה הציונית: כסף. אולם נוכחנו שאין זאת תשובה. עם אחד אנו, ובשביל העם כולו הולכת ונבנית הארץ, אשר עליה להיות מרכז האומה כולה. החלוקה הזאת: “מכאן יבואו המרץ, הכח, ההתקשרות האישית, ומכאן הכסף” – החלוקה הזאת אשר פירושה חלוקה אחרת: “כאן הזקוקים וכאן העוזרים לזקוקים האלה”, החלוקה הזאת, הטובה בשביל מפעל של צדקה ותרומה, איננה טובה בשביל מפעל לאום, אשר עליו לשרת לא רק את המשתתפים בו במפעל, אלא את האומה כולה. וגם אם הוסיף מישהו, בשנים האחרונות ל“כסף” המתבקש גם “נסיון העבודה ושיטות העבודה”, לא שנה ולא כלום ולא קלע לשאלה, באשר גם בתור “מנהלים” היו יהודי אמריקה עתידים להשאר “נותנים” בלבד, עוזרים, מסייעים ולא שותפים בגורל במלוא מובן המלה.
אין לשאלה הזאת פתרון. אין הבראת-אמת של ההסתדרות הציונית באמריקה, אין יחסים נורמליים בינינו ובין הבלתי ציונים ואין הציונות ממלאה את כל תפקידה המשחרר והמקומם בקרב היהדות האמריקאית, כל עוד לא קמו בתוכה כוחות, אשר המפעל הארץ-ישראלי הוא מפעל חייהם, לא רק מרחוק, לא רק בתפקיד התעמולה ואסוף הכספים, אלא בכל ממשיותו, יום-יום, בכל הרצינות האחרונה של הכרעה אישית. כשיהודי אמריקה יהיו קשורים קשר אישי, קשר בלתי-אמצעי, עם המפעל הארץ-ישראלי באותה המדה שקשורים בו יהודי רוסיה ותימן, פולין ופרס, כשיהודי אמריקה יראו בארץ-ישראל ארץ עבודתם ובה יחפשו פתרון חייהם הם – לא פתרון חייהם של “הנצרכים” ממזרח אירופה – אז, אך אז יהיה להם בנין הארץ מפעל חי, מחייב, מפעלם הם, וארץ-ישראל העתידה להבנות תהיה מרכז האומה כולה, זו שברוסיה וזו שבתימן וזו שבארצות הברית.