מובארךְ: “בלכתי לישון ובקומי בבוקר אני מזכיר את הסכמי קמפ דייוויד”
(מן העיתונות)
הנשיא חוסני מובארךְ התעורר משנתו, עייף מעט ממסעותיו האחרונים אך מרוּצה מההישגים.
כמנהגו יום־יום, פנה לאמבטיה לצחצח שיניו ולהתרחץ, ותוך שהוא לובש את חלוק־הבוקר, שפתיו ממלמלות: “קמפ דייוויד”, “קמפ דייוויד”, “קמפ דייוויד”.
זרם־המים החזק של המקלחת עיסה את גופו החסון, ובטוב עליו רוחו החל לשיר בקול רם: “קמפ דייוויד”, “קמפ דייוויד”, “קמפ דייוויד”.
בינתיים, בעוד מובארך מתבשׂם ב“אפטר־שייב” ריחני וממשיך לפזם את “קמפ דייוויד”, מכין המשרת את הקפה והכריכים לארוחת בוקר.
רחוּץ, מצוחצח ומגולח למשעי סועד הנשיא את פת־השחרית שלו ותוך שהוא מנשק לילדיו ולרעייתו הוא לוחש באוזנהּ בנעימה של חיבה: “קמפ דייוויד”, “קמפ דייוויד”.
ערימות־התיקים על השולחן, שהכינה לשכּתו, אינה מפחידה את הנשיא; במרץ ובשיטתיות הוא פותר בעיה אחר בעיה, תוך שהוא מזמזם “קמפ דייוויד”, “קמפ דייוויד”.
רק שתיים־שלוש פעמים במשך היום לא הזדמן לו, לנשיא מובארך, לשנן לעצמו את המלים “קמפ דייוויד”. פעם בעת שהסב לשיחת־נפש עם שליחו של שליט נסיכות עומן, בשנייה, פגישה עסקית עם אחד ממומחי־התעשייה הסובייטים שחזרו באחרונה לקהיר, ובשלישית, בעת ריאיון עיתונאי שקיים עמו נציגו של השבועון “מאיה”.
אבל כבר באותו ערב, בסעודה בחוג משפחתו, שאליה גם הוזמנו כמה מידידיו, בירך הנשיא את הסועדים, כשהוא מוסיף לברכה כמה מלים חמות לזכר הסכמי קמפ דייוויד.
חלפו שעתיים־שלוש באווירה נעימה ביותר, ואחר שהאורחים התפזרו, הסתגר הנשיא בחדר־עבודתו לשעה קלה כדי לגמור כמה עניינים דחופים. סמוך לחצות, כשהוא כבר לבוש פיג’אמה, מלמל הנשיא מובארך כמה פסוקים מן הקוראן, וכדרכו מדי לילה, סיים את יומו הארוך והמייגע במלים: “קמפ דייוויד”, “קמפ דייוויד”, “קמפ דייוויד”, כשהוא מציץ תוך כך בלוח־השנה הקבוע על השידה שבצד מיטתו.
עוד יום חלף.