על הר געש יושב ישראל בעולם. בכל מקום, מבלי יוצא מן הכלל,מוכנת הלהבה להתפרץ מתחתיו ולהתרומם בסערת כליון. האומות החיות, האומות המנומסות, העמים השחורים, האדומים והלבנים, הכתות השחורות והאדומות – כולם מוכנים ומזומנים למעשה ההרס, ואין הדבר תלוי אלא בשעת הכושר.

על הר געש יושב ישראל בעולם. הלוע פתוח תמיד, מעלה עשן מלמעלה, ומתחת לעשן – גחלים עוממות, ומתחת לגחלים – להבות אש רובצות למטה ושואפות בכל כוח אל על – ואין הדבר חסר אלא תנועה קלה, תואנה כל שהיא.

אחת היא: תהיה התנועה מימין או משמאל, לפנים או לאחור, תהיה התואנה שחורה או אדומה. אין המקום ואין הצבע גורמים, ואין הזמן גורם. ככה היה לפני אלפי שנים, ואולי גם לפני רבבות שנים. ככה יהיה בעוד אלפי שנים ובעוד רבבות שנים.

היה מי שאמר: “שאלת היהודים תימשך כל זמן שיהיה יהודי אחד בעולם” – ואמת פשוטה ועמוקה כחיים אמר.

וישראל לא ידע! עמי לא התבונן! – ומה היה עושה אילו היה יודע?

מלמטה – להבות אש, ומלמעלה – חרבו של שר העולם. וישראל בינתים.

הלוא ישתגע הרואה והיודע: הרואה בכל ראות עצביו – לא בראות-עיניים שטחית; היודע בכל יצירי גוו – לא בשכל קר, שאחת היא לו. והחיים נמשכים והולכים – כאילו אין מאומה, כאילו אין זרמי-הדמים, דמי ישראל, לפנינו ולעינינו. כאילו קול שאונם מחריש אזנינו לדכאותנו ולהומנו. ובת קול מכרזת ואומרת: “אוי לך! רזי לי! רזי לי!”

[1922, “שאר ישוב”].