המשורר פונה לאחד מידידיו

כְּאוֹר בֹּקֶר בְּרוּחַ צַח שְׁפָאִים / וְיַד תֵּימָן תְשַׂחֵק בַּדְּשָׁאִים,

וְיַד תֵּימָן תְּשַׂחֵק בָּעֲרוּגוֹת / וְרוּחַ יָם תְּהַלֵּךְ בֵּין עֳפָאִים,

וּפִתַּח הַסְּמָדַר צִיץ מְרֻקָּם / וְהוֹצִיא הַסְּתָו מִינֵי חֲלָאִים,

וְנִרְאוּ מִשְׁבְּצוֹת זָהָב בְּאָמִיר / וְאַרְגָּמָן בְּרָאשֵׁי הַבְּכָאִים,

וְחוֹשְׁקִים נָשְׂאוּ רַעְיָה כְּרוֹעֶה / אֲשֶׁר יִשָּׂא בְאֶזְרוֹעוֹ טְלָאִים,

וְנִמְתַּק סוֹד עֲלָמִים עִם עֲלָמוֹת / וְרָצוּ לַצְּבִיּוֹת הַצְּבָאִים –

לְעֵת כָּזֹאת בְּהִמָּנַע עֲרָפֶל / וְאֵין עָנָן וְהַיָּמִים רְצוּאִים,

וְאֵין זִכְרוֹן לְעִצָּבוֹן וְעֹצֶב / וְאֵין זִכְרוֹן לְכַמָּה תַחֲלוּאִים,

יְשִׂיחוּנִי אֲנָשִׁים לַתְּלָאוֹת / וְלִבִּי מִמְּשֹׁךְ חֶדְוָה מְנִיאִים.

וְיֹאמְרוּ לִי ״עֲזֹב כִּנּוֹר וְעוּגָב / וְהִתְחַכֵּם בְּחָכְמַת הַפְּתָאִים,

וּבִנְעָלוֹת מְטֻלָּאוֹת וּבָלוֹת / נְהַג וָלֵךְ וּמִנְעָלִים טְלוּאִים!

תְּדַמֶּה לַעֲשׂוֹת חִדּוּשׁ בְּתֵבֵל – / וְהָאֵל יַעֲשֶׂה לָּנוּ פְּלָאִים.

וְתֵצֵא מֵעֲפַר אֶרֶץ גְּלֻסְקָה / וְדַם פָּרִים וְחֵלֶב עִם מְרִיאִים״.

חֲכַם לֵבָב, עֲזֹב בִּגְדֵי חֲמוּדוֹת / וְהִתְחַפֵּשׂ וְחַפֵּשׂ מַחֲבוֹאִים,

וְצֵא וּלְמַד דְּבַר עוֹשֵׂי רְמִיָּה / וְאֵיךְ טַעַם לְדִבְרֵיהֶם מְבִיאִים.

מְתֵי הַוּוֹת סְבָבוּנִי בְּכַחַשׁ / וּבִדְבָרִים אֱלֵי נַפְשִׁי שְׂנוּאִים,

אֱוִילִים הֵם מְחֻכָּמִים בְּעַוְלָה / וְעַם נָבָל בְּתַרְמִיתָם בְּקִיאִים.

וּמִי יִתֵּן וְיֵדְעוּ מַה מְּלָאכְתִּי / אֲשֶׁר אָדָם בְּדָבָר מַחֲטִיאִים!

לְכָמוֹנִי רְאוּיִים אָח וְחָבֵר / מְתֻקָּנִים בְּמַעֲשֵׂיהֶם וְנָאִים.

שְׁמָעוּנִי, חֲפֵצֵי תֹךְ וּמִרְמוֹת / וְלִמְלֶאכֶת בְּנֵי שִׁפְלוּת בְּרוּאִים:

הֲיָשׁוּב הַזְּאֵב עוֹבֵד אֲדָמָה, / וְאִכָּרִים וְכוֹרְמִים – הַלְּבָאִים?

הֲיַעְשֶׂה אִישׁ כְּמוֹתִי רַק מְלֶאכֶת / נְקוּבֵי שֵׁם, לְאֻמּוֹתָם נְשִׂיאִים?

תְּנָה אוֹתִי לְאָמָּנוּת נְקִיָּה, / לְהִתְעַסֵּק בְּמִסְחָרִים נְקִיאִים,

בְּבִגְדֵי שֵׁשׁ וּבִגְלוֹמֵי תְכֵלֶת / לְבוֹנָה מִשְּׁבָא וּזְהַב שְׁבָאִים!

אֲנִי הָאִישׁ מְקֻדָּשׁ מֵחֲבֵרַי / וְלֹא אֶטְמָא בְּשָׁכְנִי עִם טְמֵאִים.

יְשַׁר דֶּרֶךְ בְּרָאַנִי אֱלֹהַי / וְלֹא הָרְגַּל לְבָבִי בַּחֲטָאִים.

תְּדַמּוּ לַעֲשׂוֹת אָדָם מְחֻדָּשׁ / וְלָמָּה זֶה תְרִיבוּנִי, מְשַׂנְאִים?

לְשֵׁמַע הָאֱמֶת אָזְנַי עֲשׂוּיוֹת / וְדִבְרֵי שָׁוְא לְבָבִי מַחֲלִיאִים,

בְּהֶכְרַח לֹא יְבִיאֵנִי זְמַנִּי / לְדַבֵּר שָׁוְא וְלִגְזֹל חֵיל נְכָאִים.

נְבָלִים, אֵין לְאֵל יָדִי לְכַחֵשׁ, / וְאֵיךְ יִכְפֹּר אֲשֶׁר פָּנָיו יְרֵאִים?

תְּנוּ לִי מִצְחֲכֶם, אַנְשֵׁי נְבָלָה, / וְהוֹרוּנִי, אֲשֶׁר חָמָס מְלֵאִים:

וּמַה לַּעְשׂוֹת לְאִישׁ שֶׁהֶאֱמִין בִּי / וְעֵינָיו עַל אֱמוּנָתִי תְלוּאִים

וְאֵין מַשְׁכּוֹן בְּיָדוֹ – רַק שְׁבוּעָה / לְעֵרָבוֹן לְקִיּוּם הַתְּנָאִים?

הֲיֵשׁ חָכְמוֹת גְּדוֹלוֹת בַּכְּפִירָה / אֲשֶׁר נַעְשֶׂה בְּאֵין עֵדָה וְרוֹאִים?

תְּלָאָה תַהֲרֹג מֵנִיא לְבָבוֹ / וְהַדּוֹבֵר פְּשָׁרָה לַחֲצָאִים.

מְתֵי שֵׂכֶל, זְמַנִּי, אַל תְּנַבֵּל – / וְאִם כַּנְפֵי מְעִילֵיהֶם בְּלוֹאִים –

מְתֵי שֵׂכֶל וְשֶׁהָיוּ אֲבוֹתָיו / נְקוּבֵי שֵׁם וְלַמּוֹעֵד קְרוּאִים.

זְכַרְתִּיךָ, נְשִׂיאִי, עַל יְצוּעַי / וּבַחְלוֹמִי לְךָ עֵינַי נְשׂוּאִים,

זְכַרְתִּיךָ – וְיוֹנָתִי שְׁלוּחָה / כְּאוֹר בֹּקֶר בְּרוּחַ צַח שְׁפָאִים.