פניה לידיד. פתיחת השיר כלולה בבתים 18־1.

עֲלָמוֹת הֵן וְעֵינֵיהֶם צְבוּעִים / וְאִם יוֹנִים אֲשֶׁר מִבֵּין סְלָעִים?

וְאִם יוֹנִים אֲשֶׁר כָּעָב יְעוּפוּן / וְכַנְפֵיהֶן – דְּמוּת רִקְמַת צְבָעִים?

יְנִיעוּן רֹאשׁ וְיַטּוּ צַוְּארֵיהֶן, / וְצַו לָצָו יְשׁוּטוּן בֵּין רְקִיעִים.

יְשׁוּטוּן בֵּין רְקִיעִים עַל עֲרוּגוֹת / בְּהָצִיץ מֵחֲרַכֵּיהֶן זְרָעִים,

בְּהִתְלַבֵּשׁ אֲדָמָה צִיץ יְרַקְרַק / בְּהִתְנוֹצֵץ סְמָדַר בַּנְּטִיעִים.

לְעֵת כָּזֹאת בְּקוּם רוּחַ נְדִיבָה / וְהַגֶּשֶׁם וְהַשֶּׁלֶג מְנוּעִים,

בְּהִתְהַלֵּךְ עֲנָנֵינוּ לְאִטָּם / כְּאַיָּלִים אֲשֶׁר מֵרוּץ יְגֵעִים –

נְשִׁיקוֹת שָׁלְחוּ לָנוּ חֲשׁוּקוֹת / בְּיַד צִיר נֶאֱמָן יָקָר וְנָעִים:

״נְהַג וָלֵךְ, צְבִי, עִם יַעֲלַת חֵן / לְאֹהָלִים בְּתוֹךְ גַּנּוֹת תְּקוּעִים!

קְצִיעוֹת כָּל מְגָדֵינוּ, וּבַנֵּרְדְּ / וּבַכַּרְכֹּם תְּלָמֵינוּ זְרוּעִים,

וְעַנְפֵי הָהֲדַס לָנוּ שְבָכָה / וְקַלְעֵי הַוְּרָד לָנוּ קְלָעִים.

יְדִידִי, מַה לְּךָ לִדְבִיר וְאַרְמוֹן, / לְבֵית מִדּוֹת וְחַלּוֹנִים קְרוּעִים,

מְקוֹם תּוֹרָה, מְקוֹם בַּעְלֵי אֲסֻפּוֹת / וּמִדְרָשִׁים לְכָל חָכְמָה קְבוּעִים,

עֲסוּקִים הֵם בְּעָמְקָהּ שֶׁל הֲלָכָה, / וְלִזְמַנִּים בְּהַגָּדוֹת שְׁקוּעִים?״

וּמַה בֶּצַע לְשׁוּלַמִּית בְּעָמִית, / אֲשְֶׁר חָשַׁק בְּתוֹרַת שַׁעֲשׁוּעִים,

מְלֵא יָמִים, וְאֵין לִבּוֹ וְעֵינוֹ / לְעֵינַיִם אֲשֶׁר בַּפּוּך קְרוּעִים,

וְלֹא יַבִּיט בְּקִשּׁוּרֵי עֲדִינָה, / וְלֹא יִרְאֶה צְעָדוֹת עַל זְרוֹעִים,

וְלֹא תָפַשׂ בְּיָדוֹ בָּעֲנָקוֹת, / וְלֹא שָׁלַח יְמִינוֹ בַּקְּמֵעִים? –

כְּרוּב מִמְשַׁח, גְּזַלְתַּנִי עֲגִילַי / בְּפֶה חָלָק וְעֵינַיִם צְנוּעִים,

וְלֹא אַזְכִּיר יְגוֹן חֶבְלֵי אֲהָבַי, / וּמָחַלְתִּי לְךָ אוֹתָן נְגָעִים,

וּמָחַלְתִּי – וְיֵשׁ מוֹחֵל לְאָנְסוֹ, / בְּלֵב נִכְוֶה וְעֵינַיִם דְּמוּעִים.

אֲהָהּ חוֹשֵׁק, אֲשֶׁר יִמְחַל יְדִידוֹת / וְיִשְׁכַּח אַהֲבַת נֹעַר לְרֵעִים!

בְּמִסְפֵּד מֵחֲשׁוּקִים נִחֲמוּנִי – / כְּנָגוּעַ יְנֻחַם מִנְּגוּעִים,

וְזָכְרוּ הַבְּרִית מִתּוֹךְ דְּאָגָה, / וּמִתּוֹךְ הַבְּכִי מוֹפְתִים יְדוּעִים.

מְתוּקָה לִי יְדִידוֹת מִתְּחִלָּה, / עֲדֵי נוֹדַע לְמִי הָיוּ פְצָעִים,

וּמָצָאתִי בְחוֹשְׁקִים אֵשׁ תְּשׁוּקָה, / וְרָאִיתִי אֲשֶׁר לִרְאוֹת שְׂבֵעִים –

אֲבָל חַכְמֵי אֲהָבִים אוֹמְרִים, כִּי / אֲסִיר חֵשֶׁק יְכַסֶּה עַל פְּשָׁעִים,

וְיַשְׁקִיט בֶּן אֲהוּבִים רִיב וּמָדוֹן, / וְיַמְתִּיק סוֹד וְיַפְגִּיעַ לְפוֹשְׁעִים.

אֲנִי הָאִישׁ שְׁכֵחוּנִי אֲהוּבַי, / וְלֹא נַעְשָׂה לְבַב חִשְׁקִי קְרָעִים.

צְבִי הַחֵן, תְּהִלָּתְךָ אֲנַגֵּן – / וְיַמְתִּיק קוֹל חֲלִילֵנוּ וְיַנְעִים,

עֲשׂוּיִים לָךְ, גְּבִיר, חֹשֶׁן וְאֵפוֹד, / וְכָל פַּחֵי זְהָבֵינוּ רְקוּעִים,

אֲנִי מִן הַיְדִידִים לֹא יְדַעְתֶּם / וְכַמָּה לַעֲבוֹדָתְךָ רְצוּעִים!

לְכִנּוֹרִי יְשִׁירוּן שִׁיר עֲלָמוֹת: / עֲלָמוֹת חֵן הֵן וְעֵינֵיהֶם צְבוּעִים!