שָׁעָה רָפָה הִיא מִלִּקְבֹּל. רַק אֶל עֵינוֹת

נַפְשְׁךָ אֱסֹף דִּמְדּוּמִים, הֵם לְךָ עֲטֶרֶת.

וּבְזֹאת כְּלִילַת־הַתּוּגוֹת עֲלֵה בְּמַעֲלוֹת־

הֲזָיוֹת אֶל דְּבִיר אֱלֹהִי בְּתִפְאֶרֶת.

אוֹ יֵשׁ וְתַעֲמֹד לִרְאוֹת עַל־יַד חַלּוֹנְךָ:

כָּהוּ פְּרָגִים, כִּי עַתָּה מֵאֹדֶם יֵבוֹשׁוּ.

דְּרוֹר אַחֲרוֹן יָבוֹא לָלִין בְּתֹמֶר גַּנְךָ.

צִרְצוּר רִאשׁוֹן צַרְצָרִים לַלֵּיל יַקְדִּישׁוּ.

וְיֵשׁ מַכְאוֹב־נוֹף לָעֵינַיִם כִּבְעִמְקֵי חֲלוֹם.

מַרְאֶה כֹּל כְּמוֹ נִשְׁכַּח מְעַט, כְּמַזְכֶּרֶת.

נְטוּיוֹת זְרוֹעוֹת מַמְטֵרָה אֲשֶׁר תָּחֹל הֲלוֹם.

לִזְרוֹעוֹת רְחוֹקוֹת רוּחֲךָ עוֹד נִנְעֶרֶת.

אַךְ רְאֵה, מֵאַחֲרֶיךָ אוֹר עָלָה פִּתְאֹם,

וּבִזְגּוּגִית הַחַלּוֹן נִשְׁקָף קֵן אֲשֶׁר בָּנִיתָ,

בּוֹ אוֹר וּמִצְהָלוֹת וּפֶרַח בַּל יִתֹּם,

וּמַה לְּךָ כִּי לְבֹשֶׂם רָחוֹק פָּנִיתָ?