הֱבִיאַנִי שַׂר הָאוֹר אֶל מַלְכֹּדֶת
לְהָבִים. פָּרְחוּ בָּאֲוִיר מִגְדָּלִים.
הָרַסְתִּי לַעֲלוֹת וַתָּבוֹא מַתְאֹמֶת
בְּכִנּוֹרִי וְהִשְׁבִּיחָה בּוֹ הַצְּלִילִים.
אֲבָל נִלְאֵיתִי מִן שַׁלְהֶבֶת הַדַּעַת.
אֵי בְּעִירֵנוּ הַיְאוֹרִים, אֵי הָאֲגַמִּים?
לוּא תִּמְצָאֵנִי, בְּשִׂיא יוֹם הַלַּהַט,
בְּשׂוּמַת־הַסְּתָו, נַעֲרַת־הָעֲגוּמִים.
וְיִשְׁלוּ חֲלוֹמוֹתַי עַל תְּכֵלֶת עֵינֶיהָ
כְּמוֹ עַל חֶלְקַת מַיִם זַכִּים, רוֹגְעִים.
אַיֵּךְ בַּשָּׁרָב, בְּהִשָּׁכַח שְׁמִי מִמֶּנִּי?
הֵן בְּיָדֵךְ כָּל שׁוֹשַׁנַּי הָעֲנֻגִּים.
בְּתִפְרַחְתָּם שְׁמִי יִזָּכֵר וְיַעַל.
לִבִּי הֶעָקוֹב, צְלִילֶיךָ אֱמוּנִים
עַל מַחֲשַׁכֵּי לֵילוֹת, עַל עַנְנֵי מַעַל,
וְשֶׁמֶשׁ תַּמּוּז יוֹקֶדֶת עַל כָּל פָּנִים.