עִירִי עַזַּת הַדַּעַת, עִירִי רַבַּת הָעֹז,

מָה קִלּוּס לָךְ יַעֲלֶה מִפִּי בֶּן חוֹמוֹתַךִ?ְ

לֹא אֶל מִגְדַּל־קֶדֶם יֹאבֶה הַנִּיב לַהֲרֹס.

אַךְ אֶזְכֹּר לָךְ בִּיקָר מִכְוַת־כָּל־אַהֲבָה,

מִמֶּנָּה, כָּל יָמַי, יִצְרֵי־לֵב וּמַחֲשָׁבָה.

עִירִי לֹא־שֶׁל־מַעְלָה. עִירִי לֹא־שֶׁל־הֵיכָלוֹת.

עוֹדֶנִּי נַעַר קָפְצָה עָלַי בִּינַת שְׁעָרַיִךְ,

וְקִדַּשְׁתִּי חוּלֵי־חוּלִין עַד אֵין גְּבוּלוֹת.

עַל כֵּן לֹא הִרְהַרְתִּי עַל תּוֹכָם שֶׁל גְּבִיעִים,

וְאָמֵן אַחֲרַי עָנוּ הָרִים וּסְלָעִים.

הַיּוֹם עַל דַּלְתּוֹ שֶׁל רֵעַ דָּפַקְתִּי בִּרְתֵת.

וּפָתְחוּ לִי פִּתְחָהּ שֶׁל אֲבֵלוּת: אֵינֶנּוּ…

זֵכֶר אֱלֵי זֵכֶר כְּמוֹ אוֹר לְאוֹר יְאוֹתֵת:

אֵיךְ שׁוֹטַטְנוּ בַּחוּצוֹת נֶאֶפְּדֵי רוּחוֹת,

שִׁכּוֹרֵי הֲזָיוֹת, מַרְבֵּי לַהַג וְצַחוֹת.

וְאֶל דַּלְתָּהּ שֶׁל בַּת־גִּיל בָּאתִי כִּתְמוֹל־שִׁלְשׁוֹם,

אַךְ פָּתְחוּ לִי פִּתְחָהּ שֶׁל אֲבֵלוּת: אֵינֶנָּה…

כָּל תְּרוּעוֹת הָעֲלוּמִים נֶאֶלְמוּ פִּתְאֹם.

אֶל זוּג הַבְּרוֹשִׁים אֶגַּשׁ, בּוֹ הִטַּלְנוּ סִמָּנִים.

אֵיךְ לֹא נִמְחֲקוּ בָּרוּחוֹת שָׁנִים עַל שָׁנִים?