אָבִינוּ הַטּוֹב, וְעוֹד לְנַפְשִׁי אַוָּה:
הֵן יוֹדֵעַ אַתָּה כָּל תּוּגָה וְשִׂמְחָה
שֶׁבָּעֹנִי, שֶׁבַּשּׂבַע, שֶׁבָּאַהֲבָה,
הַכֹּל קַל יוֹתֵר מִלַּהֲגוֹת אֶת שִׁמְךָ.
וְזוֹ הִיא אַוַּת־נַפְשִׁי: אֶת שִׁמְךָ לַהֲגוֹת.
כָּעֵשֶׂב הַמְטֻּלָּל, כַּדָּג אֲשֶׁר יִצְלֹל,
כְּנִסּוּרוֹ שֶׁל צְרָצַר, כְּיוֹנִים עַל גַּג הוֹגוֹת,
תֵּן לִי עֹז לָגֶשֶׁת לַחַלּוֹן וְלוֹמַר לְךָ: אֵל גָּדוֹל!