זָדוֹן רַךְ הִסְתַּתֵּר בְּאוֹר חִיּוּכָהּ,
תַּרְבּוּת־רָעָה עִם שְׁמִינִית שֶׁל בּוּשָׁה.
עֵת דּוֹדִים אוֹ שָׁעָה שֶׁל מְבוּכָה?
בֵּין כֹּה וָכֹה הָיִיתִי גִצִּים בְּאִשָּׁהּ.
כִּי רָצִיתִי בְּרִשְׁתָּהּ לְהִלָּכֵד,
הִכָּנַע לְדִגְלָהּ, לִהְיוֹת שָׁבוּי בְּאַרְצָהּ.
אֶשָּׂא כָּל עֹנֶשׁ לְמַעַן יְפִי הַחֵטְא,
אֶשָּׂא כָּל גְּזֵרָה עָלַי נֶחְרְצָה.
יְבֹרַךְ יֵצֶר רָע, פִּתַּנִי וָאֶפָּת.
יִשְׁתַּבַּח הַמַּחְזִיר צֶלַע חָסֵר.
בּוֹרֵא הָרָעָב לָאִשָּׁה וְלַפַּת
לֹא יְיַסֵּר אוֹתִי, לֹא יְיַסֵּר.