לַיְלָה לַיְלָה

אֲנִי יוֹצֵא לַדְּרָכִים לִקְרָאתוֹ.

לַיְלָה לַיְלָה

אֲנִי הוֹלֵךְ אֶת פָּנָיו לְקַבֵּל.

אֵלֵךְ בְּגֵיא הָאֹפֶל וְהַדְּמָמָה,

אֶל הַנֶּחְבָּא בְּחֶבְיוֹנֵי לֵילוֹת,

וְלֹא אִירָא רָע.

כִּי הָאֹפֶל וְהַדְּמָמָה עִמָּדִי,

וּלְעוֹלָם חַסְדָּם שֶׁל כּוֹכָבִים.

מִי רוֹחֵשׁ לִי פֹּה כָּבוֹד?

מִי פּוֹרֵשׂ לִי מַרְבַדִּים לְרַגְלַי?

מִי הִזְקִיף לְפֶתַע קוֹמָתִי?

מִי פָּקַח אֶת עַפְעַפַּי הַחוֹלְמִים?

מִי הֵאִיר בִּי אֶת דַּעְתִּי?

וַיֶּאֱפַל שִׁבְעָתַיִם הָאֹפֶל.

וַתִּדֹּם הַדְּמָמָה שִׁבְעָתַיִם.

וַיַּעֲבֹר בְּרַק־אוֹר לְנֶגֶד עֵינַי,

וָאֶרְאֶה כִּי שֻׁלְּבוּ יָדַי

בִּזְרוֹעוֹת אִילָן וָפֶרַח, שֶׂכְוִי וָאֶבֶן.

וַנֵּלֵךְ יַחְדָּו בַּדְּרָכִים

אֶת פָּנָיו לְקַבֵּל.

מָה תִּלְחֲשִׁי לִי, הָאֶבֶן?

אֶל עַצְמָהּ לוֹחֶשֶׁת הָאֶבֶן:

“אֲנִי שׁוֹמַעַת אֶת פְּעָמָיו”…

מְכַוֶּנֶת לִבָּהּ הָאֶבֶן וְשׁוֹתֶקֶת.

עַל מָה תְּפַרְכֵּס, הַשֶּׂכְוִי?

מַסְמִיק אֶת כִּתְרוֹ הַשֶּׂכְוִי:

“דּוֹמֶה כִּי אֶרְאֵהוּ מֵרָחוֹק”…

מְכַוֵּן הַשֶּׂכְוִי מֵיתְרֵי כִּנּוֹרוֹ.

מָה הַדִּמְעָה בְּעֵינְךָ, הַפֶּרַח:

מוֹחֶה הַפֶּרַח אֵגֶל־טַל מֵעֵינוֹ:

“עוֹד מְעַט וִינַשְּׁקֵנִי”…

רוֹטֵט צַוָּארוֹ שֶׁל הַפֶּרַח.

לְאָן תַּעֲלֶה, הָאִילָן?

מִתְמַתֵּחַ הָאִילָן וּמִזְדַּקֵּף:

“הוּא סוֹרֵק אֶת צַמַּרְתִּי”…

מְלֹא קוֹמָתוֹ כְּבוֹד הָאִילָן.

מָה תִּרְאֶה בָּאֹפֶק, הָאָדָם?

מְמַלֵּל אָדָם מִפְּנִים לַפְּנִים:

“עוֹד יֵשׁ לִקְרַאת מִי לָלֶכֶת”…

זוֹרְחִים הֵיכָלוֹת בְּלִבּוֹ שֶׁל אָדָם.