שַׂר עֲנָנִים אֲשֶׁר עָלַי הֵשָׂרְתִּי
הִפְלִיא לְפָאֵר דְּבִירֵי־הַחֲלוֹף.
מִכָּל אוֹר בָּהִיר אֶת עֵינַי הֵסַרְתִּי,
וְרַק הֶעָנָן עָשְׁרוֹ עָלַי יִזְלֹף.
וְאֶל מִי עַתָּה עֵינַי יְשַׂבֵּרוּ?
מַה דַּלִּים שְׂדֵי הַחֲלוֹמוֹת בְּיוֹם
שֶׁעֲנָנִים עֶשְׂבָּם לֹא יְפָאֵרוּ.
הַבִּיטָה, מַה טָּהוֹר הַמָּרוֹם!
כְּמוֹ רָעַם הַיָּם וְעָבַר רוּחַ
וְהִשְׁלִיךְ אֶת הַבּוּצִית אֶל אִי רָחוֹק,
כַּךְ הָשְׁלַכְתִּי אֶל יוֹם־נִיסָן זָרוּחַ,
גֵּר בָּאוֹר הָרַב וְזָר לְזֶה הַחֹק.
אָמְנָם, גַּם אֵלַי יְגֻנָּב מִן הַזֹּהַר,
אַךְ דּוֹרֵשׁ אֲנִי בְּיִדְעוֹנִים וְאוֹבוֹת:
הָאֶל שִׁלְהֵי נְעוּרַי יִפְתְּחוּ צֹהַר,
אוֹ יָנוּדוּ לְאִישׁ נָד בָּרְחוֹבוֹת?